קודם כל קצת חובות:
האוזן כבר בסדר, עם הבחור זה נגמר מחוסר עניין לציבור (ציבור=אני) והתמונות מפריז עדיין לא פותחו אז תאלצו לחכות עוד קצת לדיווחים מעיר האורות (כי בלי תמונות זה פחות כיף).
השבוע עסקינן בעיקר בנושא הלימודים, כי מה לעשות- התחילה השנה.
תחושות מעורבות לגבי שנת הלימודים הנ"ל.. והסמסטר הנוכחי בפרט.
30 שעות שבועיות,
4 ימי לימודים,
9 מבחנים תוך 26 ימים.
= כאב ראש גדול
השבוע הראשון לא ניבא טובות לצערי, רב הקורסים נראים לי די משעמים וחסרי עניין, המעט שעשו רושם יותר טוב (הם גם קורסי הבחירה) בעייתים בגלל העובדה שהם נוטים להסתיים בשעות מטורפות כמו 7/8/9 בלילה והמבחנים שלהם לא מסתדרים יפה ביחד עם קורסי החובה, ומועדי הב' שלהם הם אי שם בקיץ, צמודים למועדי ב' של סמסטר ב'.
אז למה אני לוקחת כל כך הרבה קורסים עכשיו? כדי ששנה הבאה תהיה קלה ואוכל לעבוד בקצוע (בתקווה) מבלי להפסיד לימודים.
אם הכל ילך לפי התוכנית אני אסיים כמעט את כל החומר המקצועי השנה, ושנה הבאה ישארו לי פחות מ- 30 שעות שבתוכן קורסי בחירה חוץ פקולטיים (לא קשורים למקצוע). הבעיה היא כמובן העומס..
אני מרגישה קצת שאני רודפת אחרי הזמן ולא מצליחה להשיג אותו. יש כל כך הרבה מה לעשות ואני דווקא מספיקה, אבל לא בצורה היעילה שבה רציתי לבצע את הדברים. אני מניחה שתוך שבוע-שבועיים אצליח לסגל רוטינה מתאימה.
בנתיים המרוויחה הגדולה מכל העסק היא רגל ימין שלי שזוכה למספר ימי חופש רצופים בין האימונים, בשני האימונים האחרונים היא בכלל לא כאבה! עדיין יש לי קצת בעיה לפתוח שפגט בימין בחימום, אבל במהלך האימון זה מסתדר (בערך). זה כואב להזדקן...
בתחום המשפחתי אני מתגלה כסם שינה יעיל ביותר לאחיין הקטן (מהאח) ועל כן נוסף לי הכינוי "דודה נרקוזה" 
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
).
כינוי:
סוכריות