אז כפי שבטח שמתם לב (או שלא), תמונת הכותרת שונתה, ע"פ הסבב הקבוע של עונות השנה.
כבר לא קיץ וגם לא כל כך חופש. מצד שני גם לא כל כך לומדים.. חצי לומדים. מה לעשות, ככה זה שחצי מהקורסים לא מועברים ע"י סגל בכיר אלא ע"י מרצים מן החוץ.
זה לא שאני מתלוננת חס וחלילה, השאלה היא כמובן איך בסופו של דבר אנחנו נפגע מזה, וברור שאנחנו נפגע מזה.. זה לא שיש אלטרנטיבה אחרת מצד האוניברסיטה שהיא "לא לפגוע בסטודנטים". הם בכלל לא מכירים את המושג...
אז איך עבר השבוע הראשון? בסדר. הקורסים נראים בסדר (הבחירה, החובה פחות), המרצים נראים בסדר (הבחירה, החובה פחות 
). אין יותר מדי עומס, בשביל זה עבדנו קשה בשנה שעברה וזהו בערך. נחמד להיות שנה רביעית 
.
אם בדבר שביתות עסקינן, אפנה הפעם לדון דווקא שביתת התיכונים, או יותר נכון- בתיכוניסטים.
מוקדם יותר השבוע הייתה כתבה גדולה ב-"24 שעות" ("ידיעות אחרונות") על בני נוער בשרון שנוהגים לשבת בגנים ציבוריים, לעשן, לשתות ואפילו להשתכר עד זוב אמבולנס ופינוי לשניידר. קראתם במקרה? אני בכל מקרה קראתי והגעתי ל-3 מסקנות עיקריות:
1. בני הנוער מפגרים.
2. ההורים שלהם מטומטמים.
3. המשטרה, כרגיל, לא עושה שום דבר.
ולמה הגעתי לאותן 3 מסקנות מעניינות? פשוט מאוד:
- בני נוער שמשתכרים עד כדי כך שחבר שלהם מתעלף ונזקק לפינוי, אבל הם יותר מדי מפחדים להזמין לו אמבולנס כי ההורים שלהם אולי יגלו- מפגרים!
- ההורים שגדלו כאלה מפגרים חייבים להיות מטומטמים, במיוחד שהם מאשימים את המערכת שלא מספקת להם תעסוקה בשעה 2 לפנות בוקר (מה עם.. לישון למשל?!).
- המשטרה לא עושה שום דבר- עובדה, בני הנוער צורחים וצועקים ואף אחד לא חושב אולי לצלצל להורים שלהם ולספר להם איזה מטרד הם גדלו.
וכן, גם אני הייתי בתיכון פעם, גם אני שתיתי למרות שהיה לי אסור- אבל ידעתי מה הגבול שלי.
גם אני אהבתי לקום מאוחר וללכת לשון מוקדם (בבוקר).
זה עדיין לא אומר שהחלטתי שאם אני לא ישנה אף אחד אחר לא ישן...
מה רע בפעילות קצת יותר שקטה כמו לראות סרט באיזה בית?
לשבת ולדבר? (באחד הבתים של החבר'ה)
לשחק משחק שתיה רגוע (
)
אני לא מבינה למה ילדים גדולים, בתיכון, לא מצליחים להעסיק את עצמם בדרכים פחות נלוזות...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סוכריות