אתמול קראתי כתבה במוסף כלכלה של "ידיעות" על הסחורה הנמכרת בארץ כמותג ישראלי אך מיוצרת בחו"ל.

לא שזה חדש לי- אבל אם נסתכל על ענף הביגוד (כי הסיפור שיש לי קשור בו), הרבה חנויות "ישראליות" (כמו פוקס למשל) מעצבות את הבגדים אמנם פה- אך מיצרות את רב הסחורה שלהן בסין/הודו/תורכיה.

ז"א שאת רב העבודה עושים "זרים" והתשלום היחיד שהולך בעצם לכיס ישראלי הוא למעצבים (שזה בעצם הכסף הקטן).

למרות כל זה, אם נלך לחנות כמו קסטרו, ונצא משם על מלתחה שלמה, אף אחד לא ידרוש מאיתנו לשלם על זה מכס.

אז למה אם אני מזמינה כמה חולצות באינטרנט אני צריכה לשלם עליהן מכס של פאקינג 22% מסך הקניה???

את החולצות שאני מזמינה לפחות יצרו בארה"ב- זה אומר שמי שיצר אותן לא קבל שכר רעב ואפילו עזרתי לכלכלתה של בת בריתנו החשובה ביותר!

למה שהמכס, שאמור להגן על "סחורה ישראלית" מול המתחרות מארצות הנכר, מגן על סחורה שבכלל לא יוצרה בארץ? ולמה מותר לי לקנות את הסחורה המיובאת בחנות בלי לשלם מכס, ואם אני קונה מחו"ל- הם צריכים לעשוק אותי בצורה כל כך אכזרית??

מילא אם בזה שאני קונה מחו"ל אני מסכנת את עבודתו של פועל ישראלי, אבל מכס על סיני מסכן בן 8 שכל היום תופר נעליים? זה נשמע הגיוני??

יוחזרו לי ה- 170 ש"ח שלי שתרמתי למכס ישראל!!

חצופים!!!

יותר נכון- ויהי בחצי הסדר-

בדיוק סיימנו את המנה האחרונה והתכוננו להמשיך לקרוא- כן כן, אנחנו מהמעטים שבאמת ממשיכים לקרוא גם אחרי האוכל, ולא מדלגים על אף שיר!

כולם עוזרים לפנות את השולחן כשהפלאפון של אבא מצלצל.

להתקשר למישהו באמצע הסדר זה בערך כמו להתקשר הביתה בשעה 3 בלילה- משהו בטוח קרה!

לא עברו 15 דקות וכף רגלנו כבר דרכה שוב בבית- ההפוך.

סדום ועמורה.

כל הארונות במטבח/ סלון פתוחים, כל החדרים הפוכים, תמונות על הריצפה, בגדים בכל מקום, מגירות על המיטות, מסמכים מטיילים ברוח...

למזלנו שום דבר לא נשבר, החבר'ה היו "עדינים" עם הדברים השבירים.

קודם כל שמחנו שהאוטו של אמא ישנו, בדרך כבר הספדנו את הלפטופים (עליהם השלום) וקיווינו שהם לא מצאו את הכסף שבדיוק הוצאנו לעובדת הזרה של סבתא (לא מצאו)- ובאופן כללי קיווינו שהם לא ימצאו יותר מדי מה לקחת (כי האמת שאין כל כך הרבה..).

אני לא אפרט מה נלקח.. אבל לחלק מהדברים היו ערכים סנטימנטליים (שעון של סבא אחד, טבעת של סבא אחר, אוספים) שלא משנה כמה נקבל בחזרה מהביטוח- זה לעולם לא יהיה אותו הדבר.

באופן מפתיע על הטיפול של המשטרה יש לי רק דברים טובים להגיד!

הם אפילו תפסו את אחד הפורצים!

גם החוקר שהם שלחו הגיע בזריזות והיה איש חביב מאוד וענייני.

אני מאחלת להם להוציא את הכסף הזה על רופאים!

אז באופן עקרוני החופש התחיל כבר ביום רביעי עם השביתה שנפלה עלינו לטובה,

אבל האמת היא שהחופש לא באמת התחיל והחלק העצוב הוא שהוא גם לא יתחיל - עד אחרון המבחנים של הסמסטר.

למה? האין חופשת פסח "חופש" בהגדרתה?

לא!

חופשת פסח האמיתית היא התירוץ שבו משתמשת האוניברסיטה בכדי לתת לנו עבודות שבזמן סביר שאינו חופש היו ניתנות לחודשיים, אך בגלל שיש "חופש" נותנים אותן ל- 10 ימים..

אז בנתיים סיימתי את כל העבודות ה"קטנות" ועכשיו נשארו השתיים הגדולות ממש.. מוי כיף!

חוץ מזה בואו לא נשכח מה קורה איתי בחופשים.. מישהו מנחש?

אני אעזור- אני חולה! כמובן! כי מה שהגוף שלי לא מרשה לעצמו במהלך הסמסטר הוא מרשה לעצמו ב"חופש".

אז האף שלי סתום, הגרון שלי כואב, יש לי קצת חום, אין מה לדבר איתי על "לנשום עמוק" - תקבלו רק חרחור ואני משתעלת-

עד כמה אני משתעלת? עד כדי כך שכשאני רואה נקודות אדומות על היד (שמים יד על הפה כשמשתעלים, זה מנומס) אני תוהה אם זה בגלל הגמבה שאכלתי או כי זה דם מהגרון האומלל שלי - ושתי האופציות נראות לי סבירות באותה מידה.

ולמרות כל הסימפטומים שאני חשה בזמן הערות הבעיה הגדולה היא בלילה.. זה קשה להשלים שעות שינה כשמתעוררים כל שעתיים מחנק ומגששים בעלטה אחר הטישו (שנמצא ליד הכרית כמובן).

תכניות מיוחדות ל"חופש"? אין לי.. לסיים את כל הלימודים שאני מתכננת ולהשתדל להבריא... זה נחשב תכניות? אומללות משהו..

חג שמח לכולם!