הבוקר התחיל מוקדם מדי, תקעו לנו שיחה על השינויים בתוכנית הלימודים ב-8 בבוקר. כל זה כמובן אחרי שנרדמתי בערך בסביבות 3 לפנות בוקר. היה מוי כיף לקום...

7:30 אני פוסעת לי למכוניתי שמחה וטובת לב (לא באמת, אבל זה תורם לאלמנט הסיפורי..), פותחת את האוטו,

מכניסה את הרדיו למקומו, 102 תוכנית הבוקר, מסובבת את הסוויץ' ו-........................... נאדה!!!!!!!!!!!!!! מת. לא קול ולא ציוץ, אפילו לא נהמה קלה.

סוכריות: אבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא האוטו מת לי

אבא מגיע ומנסה את מזלו אך ללא הועיל.

רבע שעה אח"כ, הוא מקפיץ אותי לאוני' ושולח גרר..

כמובן שאחרתי לשיחה, אבל לא נורא. האמת שמזל שהייתה- אחרת הייתי מאחרת לתרגול וזה קצת יותר חשוב.

נכנסתי לי בשקט וישבתי בצד, המזכירה שישבה מאחורי נתנה לי את המערכת של הסמסטרים הבאים (קורסים לא שעות), אני מעלעלת בדפים.. סמסטר 3 (דהיינו הבא)- פיזיקה 2.. בלה בלה... גוועלד!!! מתמטיקה בדידה??????????? מה מה עשיתי שזה מגיע לי??? בדידה? אם כל המכות? המקצוע שגם הנדסת תוכנה מפחדים ממנו? מה לי ולבדידה בכלל? דורות על גבי דורות של מהנדסים שכמוני (בעתיד) לא למדו את זה ועדיין הצליחו לשרוד, מה פתאום בדידה בתואר???

אחרי שיצאתי מהשוק הגיע הקטע של ה"לצאת לידי חובה" של הצוות האוניברסיטאי. אני שונאת את החלק הזה- יש הערות/הארות?

התשובה הרווחת כמעט לכל טענה שהעלנו היא "משיקולים ניהוליים". הוא חרא מתרגל, קבל הכי נמוך בסקרי הוראה, העברנו עצומה עוד בסמסטר הקודם כדי שיעיפו אותו- אבל איכשהו זה נפל בין הכסאות, על זה נאמר yeah right!

השיחה הזו עזרה כמו כוסות רוח למת.

אח"כ ט' אמרה לי שהיא הסתכלה עלי כשעיינתי בדפים וראתה בדיוק מתי נחתו עיני על הבדידה. אותה זה שעשע, אותי פחות.

שיחת היום הייתה בדידה ומה נעשה עם זה, עוד לא התחלנו את המבחנים הקרובים ואתם כבר חושבים על סמסטר הבא?

בנתיים האוטו הבריא ואני תפסתי קצת צבע ברגליים.. ממש לא הצבע המתוכנן אלא נקודות אדומות וגדולות על רקע לבן. יתושות לסביות שכמותכן! תעזבו לי את הרגליים!

שנה חלפה שנה עברה והנה הוא שוב הגיע, הפסטיבל האהוב עלי- פסטיבל האוכל!

אז אני צמה כבר מאתמול בערב ועכשיו, אחרי, כנראה שאצום גם עד מחר בערב- פשוט כי אין סיכוי שמשהו יכנס לי לפה

אז מה בתפריט?

טורטיה כבש, לא זוכרת איפה.

פאדג' על מקל- מתוקה.

עוף בקשיו- הסינית האדומה.

קבבוני טלה- וגר טלה בלחם (או משהו בסגנון)

עוגת ריבת חלב ושוקולד לבן, עוגת שוקולד וקוקוס- איילה.

ניוקי גבינות ברוטב פסטו- פסטה-מיה.

לא לא אכלתי את כל המנות האלה. אכלתי קצת מכל דבר (ולכן הולכים מספר אנשים לטעם העיר...)

העוגות היו קצת מתוקות מדי, אפשר לוותר. הניוקי היו מצויינים!!! (הופתעתי לטובה), הפאדג' היה נהדר כמו כל שנה (עניין של מסורת) וגם השאר היו טעימים מאוד.

נרשמה העדרות לקונדיטוריות בן-עמי ולדוכן הגדול של תנובה (לא המזוויע של פיראוס אלא זה עם הסנדוויצ'ים הנחמדים).

בשלב מסויים החלטתי להרוות את צמאוני עם סמירנוף אייס- פוזרו במרחבי המתחם מכונות שתיה עם דיילות חביבות שדאגו שילדים מתחת לגיל 18 לא ישתו את המשקה האסור. כן, ברור לכם שהיא שאלה אותי בת כמה אני נכון?? שואפת ל-22!!! חוקית אפילו בארצות הנכר. בעודי הולכת ושותה לי ראיתי ילדות בנות 15 שערגו על כל טיפה שנכנסה לפי, מתפעלות מהיכולת הנפלאה הזו שלי לשתות משקה עם 5% אלכוהול. יכולת= מעל גיל 18 (וגם כאן כמעט נאלצתי להראות תעודה..).

בכל מקרה היה נפלא.

שלפשטונדה (או לא ביידיש- שינת אחה"צ שמגיעה אחרי הארוחה הגדולה) היה יכול להיות ממש במקום, לולא הלימודים לא היו מחכים לי עכשיו על שולחן (ותראו מה אני עושה במקום לעשות אותם..).

וכמובן הגעתי ישר לכוכב נולד (אחרי שנגמר אמריקן איידול זה מה שנשאר..)

אריאלה שרה את on my own מעלובי החיים. חובבי הדוסון שבכם בוודאי זוכרים את אותו פרק היסטורי שדוסון מגלה מה יש לו מתחת לאף (ג'ואי) שנרשמה לתחרות היופי ובמופע הכשרונות שרה את אותו השיר (רק בשפה המקורית כמובן). אז לכבוד אותו הפרק.. הנה המילים:

On My Own

On my own Pretending he's beside me All alone I walk with him till morning Without him I feel his arms around me And when I lose my way I close my eyes And he has found me In the rain the pavement shines like silver All the lights are misty in the river In the darkness,  The trees are full of starlight And all I see is him and me  Forever and forever And I know it's only in my mind That I'm talking to myself and not to him And although I know that he is blind Still I say, there's a way for us I love him But when the night is over He is gone The river's just a river Without him The world around me changes The trees are bare and everywhere The streets are full of strangers I love him But every day I'm learning All my life I've only been pretending Without me His world would go on turning A world that's full of happiness That I have never known I love him I love him I love him But only on my own.

אני חייבת לשתף בשיחה קצרה שהייתה לי היום. קודם עלי לציין שאין לי שום דבר נגד עתודאים, אבל לפעמים הם פשוט מצדיקים את כל מה שאומרים עליהם.

~סצנה~

תרגול בחדו"א, המתרגל (האוג, אררג הוא מעצבן!) אומר משהו על קואורדינטות ושאם אנו רוצים להשתמש בסלנג צבאי שנקרא לזה "אזימוט". העתודאי שלידי מגחך ואני אומרת לו שבכל זאת רב האנשים פה אכן היו בצבא..

העתודאי: אבל לא מדברים ככה בצבא

סוכריות: איך אתה יודע??

העתודאי: אבא שלי אמר לי!

נו נו.. need i say more?

האמת שיש לי עוד להוסיף, העתודאי הנ"ל רוסי במוצאו, ולא עולה ישן במיוחד, אולי זו הסקה לא נכונה אבל אני לא מאמינה שאביו שרת יותר מדי בצה"ל. ואם שרת- אז בטח רק במילואים (יש דבר כזה מילואים לעולים חדשים שלא עשו צבא). ומילואים כידוע זה לא סדיר- לא אותו הסלנג..

העתודאים האלה...