לשם שינוי השבוע דווקא יש לי הרבה מה לומר!
רק חבל שהתלוננתי על זה שאין לי מה לכתוב.. 
תקראו לי שטחית בררנית אבל אני מצטערת- אם אתה קרוב ל-30 וחסרות לך שיניים (3 טוחנות מצד ימין), אל תחשוב אפילו על לנסות להתחיל איתי, זה מפחיד אותי.
אם ניסית בכל זאת, נא לשים לב לרמזים המאוד עבים (לא מסתכלת עליך, מדברת עם אחרים, לא מחזירה שאלות) ואל תסיים את הנסיון ב"אז.. יש מצב?".
לא!
ברור שאין מצב!
איפה השיניים שלך???
שבועות בבוקר, גיסי מתקשר להתנצל!
רק עכשיו אחותי ספרה לו שבקשתי את המצלמה והוא ממש מתנצל ולא מבין את ההתנהגות שלה.
הוא גם אמר שהיה לוקח מונית במיוחד כדי להביא לי את המצלמה, ושאל אם לחפש לי אותה במחיר טוב.
אכן, מפתיע.
אתמול לפנות בוקר נסתה צויץ לשכנעה אותי לבוא איתה לבאר ידוע כלשהו. למרות שניסיתי להתחמק כי הייתי צריכה לקחת את ההורים לשדה התעופה, החלטתי לבוא בכל זאת.
סגרנו על זה שאני אגיע לשעה-שעה וחצי.
הגעתי, נפגשתי איתה, והיא תהתה למה אני באה עם תיק.. אין איפה לשים אותו..
טוב, אז חזרתי לאוטו והחבאתי אותו מתחת למושב, בצורה שהוא לא גלוי לעולם החיצון ועל הכסא עוד שמתי את הז'קט שלי.
(מי כבר מבין מה קרה??)
חזרתי למכונית בשעה המיועדת, ובדיוק כשהגעתי שמעתי רעש מוזר והמכונית שחנתה לידי לחצה על הגז ונעלמה בזריזות בתוך ענני אבק.
נגשתי למכונית ולתדהמתי גיליתי את החלון השבור. מה שלא מצאתי שם היה התיק שלי!
נסעתי בזריזות הביתה בתוך אמבט הזכוכיות כדי לקבל שטיפה מאבא.. ברור שעשיתי את זה בכוונה! בדיוק עכשיו 20 דק' לפני שאתם יוצאים לשדה, פשוט בסתר ליבי לא רציתי שתסעו ולכן בקשתי מהחוליגנים האלה שיפרצו לאוטו..
אז הם לקחו מונית לשדה..
בבוקר, אחרי שעתיים וחצי של שינה איכותית) קראתי לאיש של המנעולים (גנבו לי גם את המפתחות) שיחליף (פעם שניה בחודשיים האחרונים).
אחי הגיע לשמור על הבית בנתיים ואני הלכתי לרופא שיניים (כי היה לי יום כזה נהדר עד עכשיו..).
לרופא השיניים שלי יש חוש הומור.
הוא חולה על מוזיקה ( איש כלבבי) ותמיד שם שירים כבקשתך.
"אז מה נשמע היום?" הוא שאל,
"משהו שמח!" עניתי.
צלילים מוכרים בוקעים מהרמקולים.
עוד לפני השורה הראשונה אני אומרת לו- "נכון שהמגינה שמחה, אבל שיר על צבע שחור? זה הרעיון שלך לשמחה??"
paint it black / rolling stones
האמת? דווקא היה מתאים 
בנתיים התברר שאנשים שונים מצאו תעודות שונות שלי, אז לאחר הטיפול הכיפי במיוחד (2 סתימות), יצאתי במסע הגשת תלונה במשטרה + איסוף הרישיון, כרטיסי האשראי (המבוטלים), תעודת סטודנט, כרטיס קופ"ח, הארנק ואפילו התיק עצמו!
ככה נחסכו לי התרוצצויות רבות. נו, לפחות זה.
חברים טובים שראו את מצוקתי הזמינו אותי בערב לגלידה.
לא רק שגלידה תמיד תרומם את רוחי, אחרי הטיפול שעשו לי זה היה הדבר הנכון לאכול.
לפחות היום נגמר בצורה מתוקה!
ג'ורדן זכתה באמריקן איידול.
אני דווקא מרוצה.
בלייק מגניב, אבל היא באמת שרה יותר טוב ממנו.
ומלינדה?
היא תצליח בכל מקרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סוכריות