מרגישה צורך לכתוב משהו אבל לא יודעת בדיוק מה. מחשבות רבות מתרוצצות במוחי.

מחשבות על כלום ועל דברים עם תוכן.

אז אולי פשוט אפלוט אותם פה על הדף בצורה אסוציאטיבית?

כבר מזמן לא כתבתי על האחייניות שלי. שתי המתוקות ישנות כרגע בחדרים לידי.. כל כך יפה לראות אותן ישנות.. אני חולה עליהן!!! ילדים ישנים זה פשוט חמוד!!! והאחייניות שלי הכי חמודות בעולם אז עוד יותר!

כוכב נולד- לא הייתי בעניינים ממש בעונה הזו (כמו כולם??) אבל ראיתי את החצי גמר הראשון (הפעם הראשונה שבאמת ראיתי את כל התוכנית) ועוד ממש קצת מהתוכניות הקודמות. אז כן, גם אני נשבתי בקסמו של הראל סקעת. הוא שר פשוט מדהים! אבל גם האחים צנחני מצאו חן בעיני! עוד מאז היודל שלהם במבחנים. הם מצליחים לקחת שיר ולהפוך אותו ל"שלהם" וזה בדיוק מה שמייחד אמנים. שלפי השיר, הקול והסגנון אפשר לזהות אותו. אז אמנם אני בעד סקעת אבל האחים צנחני- אני גם אתכם!

התחלתי אתמול את הקורס בפיזיקה. היה ממש נחמד! המרצה שלנו חמודה להפליא! מדברת אמנם במבטא רוסי, אבל מובן ועברית נכונה. מסבירה יפה ומשעשעת למדי. גם יש שם כמה אנשים מהצבא אז אני לא לבד. היה יותר מוצלח ממה שחשבתי שיהיה. אבל כמובן שזה היה רק השיעור הראשון אז כפי שאני תמיד אומרת- חכי! :)

מה עם המורה? אני לא יודעת. אנחנו מדברים והכל טוב. אבל אני לא מאמינה שזה יגמר ב"סוף טוב הכל טוב". כמובן שהייתי רוצה להאמין בזה. אבל אני חושבת שאם אשמור על הידיעה הזו איפשהו אצלי אז יהיה יותר טוב. כי במידה ולא יהיה "סוף טוב" אז יהיה לי יותר קל להתמודד. כבר בניתוק השני היה לי הרבה יותר קל. מסתבר שאפשר לבנות את רומא מהר ממה שחושבים. אולי לא ביום אחד, אבל אצלי הבנאים עברו קורס מזורז בבניית חומות. הולכת עם מזלג לתוך השקע? אולי. אבל אולי הידית של המזלג עשויה בכל זאת מפלסטיק לא מוליך ולא יקרה כלום, גם אם הרגליים יחפות והידיים רטובות. נחכה.

אחרי כל כך הרבה זמן היית שם.

בדיוק במקום בו רציתי אותך. לצידי.

בהתחלה היה מוזר. חיכית לי בדלת כמו תמיד. אחרי חודשיים פתאום לראות אותך בדלת...

דווקא הנסיעה הייתה רגועה. לא מיהרתי, התרגשתי- אבל ממש קצת. הייתי גאה בעצמי על האיפוק.

והנה אתה בדלת.. כמו שתארתי שתהיה.

חיבוק ארוך

כמה התגעגעתי לחיבוק שלך!

רק שזה היה חיבוק שונה. לא מצידך אמנם, אבל מצידי. כל כך השתדלתי להתרחק ממך והחומה הזו עוד לא נפלה. כאילו משהו עומד בינינו. או יותר נכון ביני לבינך ספציפית.

נכנסנו אליך לחדר.

דברנו קצת שטויות.. ספרנו סיפורים. אני על הכיסא החדש, אתה על המיטה.

מרחק

היה טוב לדבר על כלום.

טוב לספר.

כל מה שהתרגלתי לא לספר לך. כל מה שרציתי לספר אבל לא יכולתי. הכל יצא החוצה.

נונסנס לרב. מה עושים לאחרונה, איך הלימודים/העבודה/בלה בלה..

התיישבתי על המיטה לידך. אני בצד שלי (ימין) ואתה בשמאל. כמו פעם.

מתכרבלת לצדך ואתה מחבק אותי.

לא מאמינה שאתה לידי..... אחרי כל כך הרבה זמן, אתה באמת שם???

דברנו. הפעם עליי. קצת עליך. בעיקר עליי.

על השוני. החוזק הזה שנבנה בי בזכותך/בגללך. לטוב ולרע. במת יש בזה גם משהו רע. הידיעה הזו שבסוף הכאב הנוראי יש בכל זאת משהו, שאפשר להתגבר גם כשנראה שהדבר הכי נכון זה לזחול מתחת לבלטה ולהשאר שם לנצח. הידיעה הזו- האם היא פוגעת ביכולת לאהוב? האם האהבה הראשונה תמיד תהיה הכי חזקה כי רק בה לא ידענו שיש חיים מעבר?

אני לא יודעת... עדיין חושבת עליך המון. עדיין אוהבת. אבל איפשהו הגעתי למסקנה שגם בלעדיך, למרות האהבה הרבה וחוסר הרצון להיות בלעדיך, אני אצליח לחיות.

או שאולי זה דווקא יועיל לי לקשרים בעתיד. כי זה מחזק את התחושה של האינדיוידואליות. בנאדם צריך להיות שלם בעצמו ואז חלק מזוג. לא לראות את עצמו שלם רק כשהוא בזוגיות. מתי אבדה לי תחושת השלמות?? עם הראשון היא אבדה.

עכשיו מצאתי אותה שוב.

אני מניחה שלא הכל שחור ולבן ולכן לכל דבר יש את הטוב ואת הרע. בכל זאת מעדיפה את עצמי עכשיו. שלמה בנפרד וגם ביחד. זו שלמות שונה זו של ה"ביחד". רוצה את שתיהן! דורשת הרבה? אולי.. אבל תמיד היו לי שאיפות :)

היה טוב מאוד אתמול!

הלוואי שיהיה שוב.

פעם שאלת אותי אם יש לי צד מועדף. אמרתי שלא.. מה לי ולמיטות זוגיות? איך שנח לך...

אז יצא שאני תמיד הייתי בצד ימין ואתה- בשמאל (במבט על).

ביום ראשון רייץ' שאלה אותי אם יש לי צד מועדף למיטה (במלון). כמובן שאמרתי שלא, כי מה אכפת לי?

אז באופן רנדומלי לחלוטין יצא שאני הייתי בצד שמאל. זה הצד שלך.

פתאום אני שוכבת במיטה ומישהו שוכב לידי. אני מרגישה שמשהו לא נכון בסיטואציה הזו (מעבר לעובדה שמי ששוכב לידי היה רייץ' ולא מישהו מהמין השני). התרגלתי שאם אני ישנה במיטה זוגית עם מישהו זה עם המורה. התרגלתי שאתה מימיני,

מחבק אותי בלילה, זז לידי- מימיני, מדי פעם מגניב איזו יד ללטף אותי כשחושב שכבר נרדמתי- מימיני.

היה לי נורא קשה להרדם בצד שלך.

אולי זה נשמע מוזר, אבל אני חושבת שעכשיו יש לי צד במיטה.

אני בצד ימין.

הלוואי שהיית מימיני.