יש בכיתה שלי ילדה שכלפי חוץ ניראת די ביישנית אבל לפעמים אני רואה אותה עם החברות הקרובות שלה ואני רואה אותה מדברת וצוחקת ונהיית אדם שונה לגמרי ממה שאנשים, שלא מכירים אותה, חושבים. היא מאלה שתמיד כותבים להם בספר מחזור "ילדה שקטה".
היום הלכתי לבצפר לצלם חומר מהספרייה בשביל הבגרות בתנ"ך ביום ראשון. המכונות צילום נמצאות באיזור די מבודד בתוך הספרייה וכשבאתי לצלם פתאום ראיתי אותה שם, יושבת בצד מאחורי אחת המכונות. כמעט קיבלתי התקף לב! השמיניסטים כבר לא באים לבצפר ובאתי בשעה שהשביעיסטים והשישיסטים בשיעור, כך שבספרייה כמעט ולא היה אף אחד. אני באה לתומי לצלם, כשאני חושבת שאני לבד ופתאום היא צצה!
בכל מקרה אמרתי לה שהיא הבהילה אותי, ושאלתי אותה מה היא עושה פה? ואז שמתי לב שהיא בוכה. שאלתי אותה מה קרה?, אבל האמת שלא באמת חשבתי שהיא תענה לי כי אנחנו לא מכירות ממש טוב ואני יודעת שאם אני הייתי במקומה לא הייתי מספרת לי.. אבל היא ענתה לי משו כזה: "אני שונאת את כל הגברים בעולם הזה, הלוואי שכולם ימותו וישארו פה רק בנות, הם פשוט תת גזע שעושה רק רע בעולם וצריך להשמיד אותם" אז אני אמרתי לה: "צריך לשים אותם גם בגטאות קודם או ישר לאושוויץ?" אז היא אמרה לי שהיא רצינית לגמרי, ולמה אני תמיד כזאת צינית וזה לא מצחיק ובלה בלה בלה.. אז שאלתי אותה שוב מה קרה? והיא אמרה שהיא לא יכולה לספר לאף אחד. אז שאלתי למה לא? והיא אמרה שהיא תהיה בצרות או משהו כזה.. אז אמרתי לה שאני לא אגיד לאף אחד (הבלוג לא נחשב נכון?) ואז היא פתאום לחשה "הוא אנס אותי". אז שאלתי אותה "מי? מתי? למה? איך? מה? איפה? כמה?" (טוב לא שאלתי כמה..)
והיא אמרה שאבא שלה!!!!
ואני חשבתי שההורים שלי דפוקים!
לא ממש ידעתי איך להגיב והייתי די בהלם אז השתתקתי לכמה שניות ואז היא אמרה שהיא מפגרת ושהיא לא הייתה צריכה לספר לי ושאני פשוט אשכח מהכל, וברחה משם=\
לא הפסקתי לחשוב על זה כל היום.. המחשבה שאבא שלי.... איכ לא משנה..
אני לא יודעת אם אני אמורה לעשות משהו לגבי זה או לא.. כאילו אמרתי שאני לא אגיד כלום לאף אחד..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רעות ולא אחרת