אני עדיין כאן!

יש לי בעיה, טוב לא יודעת אם אפשר להגדיר את זה כבעיה אבל אני לא בן אדם ריאלי ואני לא בן אדם הומני. תמיד הכיתה מתחלקת לילדים שאוהבים, או לפחות טובים יותר במתמטיקה ופיזיקה ויש את הילדים שטובים יותר בספרות ותנ"ך. בדר"כ אלה שאוהבים ספרות ותנ"ך שונאים כל דבר עם מספרים ומקללים את היום שבני גורן נולד, לעומתם יש את ילדי המתמטיקה ששוברים את הראש-מה יעזור להם בחיים לדעת למה התכוון ביאליק בשיר "לבדי". חוץ מאלה כמובן שיש את הילדים שטובים בהכל ו99 זה סיבה מספיק טובה בשבילם לעשות מועד ב'.

ואני? אין דבר שאני שונאת יותר ממתמטיקה! בעצם יש.. פיזיקה! וכל דבר שמתקשר באיזה שהיא צורה למספרים מחדיר בי נטיות אובדניות. לעומת זאת אין מקצוע שמשעמם אותי יותר מתנ"ך! לא סבלתי את המקצוע הזה עוד מהתקופה שקראתי לו תורה! יש לי בעיה בהבנת הנקרא שזה אומר שאם אני טיפה לא מרוכזת אני יכולה לקרוא את המשפט "דני הלך לקנות שוקו" 78 פעמים ולא להבין מה הוא אומר. כך שכל מקצוע שצריך לקרוא בו יותר מ2 משפטים הוא סיוט, במיוחד אם הוא משעמם אותי.

כך שאני נידונתי להיות מפגרת גם בתחום ההומני וגם בריאלי.

 ומי שכתב את התנ"ך לא בדיוק עזר לי כשהוא החליט לכתוב אותו בג'יבריש ולהכניס פה ושם מילים בעברית.

 אז מחר יש לי בגרות בתנ"ך, וזה שהיא על חומר של שנתיים לא מנע ממני לדחות את הלמידה שלי עד להיום. אז ניכנסתי לאתר של עמוס אוזר וקראתי את כל מה שכתוב שם פעם אחת. בשבילי זה כמו לא לקרוא את החומר בכלל.

אז אני ניגשת מחר לבגרות בלי ללמוד, ולא סתם בגרות, הבגרות שפחדתי ממנה הכי הרבה. הבגרות שבכיתה י' הבטחתי לעצמי שאני יתחיל לחרוש אליה שבועיים קודם.

נו טוב לפחות אני יכולה להתנחם בעובדה שחלק של 12 נקודות הוא אנסין כך שלא צריך לדעת את החומר עליו, לא צריך להתכונן לזה.. רק צריך לדעת להבין בעצמי מה אני קוראת! המבחן הזה כאילו ניבנה במיוחד בשבילי.