אני עדיין כאן!

סילבסטר ואני בבית לבדי..

נורא מתחשק לי לרחם על עצמי פתאום. באופן עקרוני אני לא כזאת בודדה.. ואם באמת הייתי רוצה, הייתי יכולה לצאת היום ואפילו היה לי עם מי להתנשק בחצות. אבל מחר אני צריכה לקום ב5 בבוקר ולא בא לי להופיע לצבא עם עיניים נפוחות מחוסר שינה וריח של אלכוהול וסיגריות. אז כן נהייתי חנונית כבדה שמעדיפה להשאר בבית עם הטרנינג והשוקו ולכתוב עוד פוסט בבלוג רק בגלל שיש לי איזה מחוייבות לעשות למחרת בבוקר. זה באמת מזכיר לי שהתכוונתי להכין לעצמי שוקו!

בכל מקרה זה די ברור לי ששנה קודם, אולי אפילו חצי שנה היתי יוצאת בלי לחשוב בכלל על מחר ומקסימום לא מופיעה שם בזמן, אם בכלל או שבאה ישר מהמסיבה לשם בלי שישנתי או התקלחתי קודם. יכול להיות שהתבגרתי? אני בכלל לא בטוחה שזה דבר חיובי. זה אומר שאיבדתי מהספונטניות שלי, מהכיף, מהרוח חיים. במקום זה אני יושבת פה לבד. בטח אלך לישון עוד איזה שעה כמו זקנה בת 254. או לפחות 60.

קיצר אני די בטוחה שמחר כולם שם יהיו קווצ'ים אחרי לילה ארוך ללא שינה ורק אני אגיע לשם עירנית מתמיד. כולם ישאלו אותי מה עשיתי אתמול בלילה\איך חגגתי את השנה החדשה\לאן יצאתי\עם מי התנשקתי\איך היה. וכל מה שיהיה לי להגיד להם זה שנישארתי בבית ולא עשיתי כלום.

נו טוב לפחות אני לא אוכל להתלונן שהנשיקה הייתה גרועה או שנתקעתי בפקקים כל הלילה.

ותמיד יש את שנה הבאה:)