אני עדיין כאן!

יש בכיתה שלי ילדה שכלפי חוץ ניראת די ביישנית אבל לפעמים אני רואה אותה עם החברות הקרובות שלה ואני רואה אותה מדברת וצוחקת ונהיית אדם שונה לגמרי ממה שאנשים, שלא מכירים אותה, חושבים. היא מאלה שתמיד כותבים להם בספר מחזור "ילדה שקטה".

היום הלכתי לבצפר לצלם חומר מהספרייה בשביל הבגרות בתנ"ך ביום ראשון. המכונות צילום נמצאות באיזור די מבודד בתוך הספרייה וכשבאתי לצלם פתאום ראיתי אותה שם, יושבת בצד מאחורי אחת המכונות. כמעט קיבלתי התקף לב! השמיניסטים כבר לא באים לבצפר ובאתי בשעה שהשביעיסטים והשישיסטים בשיעור, כך שבספרייה כמעט ולא היה אף אחד. אני באה לתומי לצלם, כשאני חושבת שאני לבד ופתאום היא צצה!

בכל מקרה אמרתי לה שהיא הבהילה אותי, ושאלתי אותה מה היא עושה פה? ואז שמתי לב שהיא בוכה. שאלתי אותה מה קרה?, אבל האמת שלא באמת חשבתי שהיא תענה לי כי אנחנו לא מכירות ממש טוב ואני יודעת שאם אני הייתי במקומה לא הייתי מספרת לי.. אבל היא ענתה לי משו כזה: "אני שונאת את כל הגברים בעולם הזה, הלוואי שכולם ימותו וישארו פה רק בנות, הם פשוט תת גזע שעושה רק רע בעולם וצריך להשמיד אותם" אז אני אמרתי לה: "צריך לשים אותם גם בגטאות קודם או ישר לאושוויץ?" אז היא אמרה לי שהיא רצינית לגמרי, ולמה אני תמיד כזאת צינית וזה לא מצחיק ובלה בלה בלה.. אז שאלתי אותה שוב מה קרה? והיא אמרה שהיא לא יכולה לספר לאף אחד. אז שאלתי למה לא? והיא אמרה שהיא תהיה בצרות או משהו כזה.. אז אמרתי לה שאני לא אגיד לאף אחד (הבלוג לא נחשב נכון?) ואז היא פתאום לחשה "הוא אנס אותי".  אז שאלתי אותה "מי? מתי? למה? איך? מה? איפה? כמה?" (טוב לא שאלתי כמה..)

והיא אמרה שאבא שלה!!!!
ואני חשבתי שההורים שלי דפוקים!

לא ממש ידעתי איך להגיב והייתי די בהלם אז השתתקתי לכמה שניות ואז היא אמרה שהיא מפגרת ושהיא לא הייתה צריכה לספר לי ושאני פשוט אשכח מהכל, וברחה משם=\

לא הפסקתי לחשוב על זה כל היום.. המחשבה שאבא שלי.... איכ לא משנה..

אני לא יודעת אם אני אמורה לעשות משהו לגבי זה או לא.. כאילו אמרתי שאני לא אגיד כלום לאף אחד..

טיילנו ביחד עם סנורקה, הכלבה שלי ואז חזרנו אלי הביתה. אמא שלי לא הייתה בבית, היא הלכה לאיזה שהיא בריתה. עלינו לחדר שלי, אני שמתי קצת מוזיקה מהמחשב והוא נישכב על המיטה שלי. נישכבתי לידו וסתם הסתכלנו על התקרה ודיברנו. בהתחלה לא היה כלום אבל מתישהו התחלנו להתנשק. בשלב מסויים כבר ממש התחרמנו ופחדתי שזה יגיע רחוק מדי כי לא רציתי לשכב איתו, אז עצרתי אותו באמצע ואמרתי לו שאני בתולה ושאני לא רוצה. הוא הבין אותי והוא היה בסדר עם זה. אחרי זה הוא שאל אם אני רוצה רק למצוץ לו. לא יודעת מה עבר לי בראש באותו רגע, אבל הסכמתי. הוא ישב על הקצה של המיטה, אני ישבתי על הברכיים על הרצפה והכנסתי את זה לפה שלי. זאת הייתה הפעם הראשונה שאני מוצצת למישהו ולא לגמרי ידעתי מה אני אמורה לעשות אבל אחרי זה הוא אמר לי שעשיתי את זה טוב=\. אמרתי לו שאני לא רוצה שהוא יגמור לי בפה או עלי והוא גמר על הרצפה, אבל לפני שהוא גמר, יצא קצת עוד כשמצצתי לו וזה היה ממש מגעיל. לא ניראה לי שאני אי פעם יעשה את זה שוב.

אנחנו גרים קומה ראשונה, והחלון שלי בדיוק בקיר שמאחורי הכרית שלי. היום בבוקר אני ישנה לי לתומי, נימצאת בתרדמת עמוקה בחלום ה72 שלי כשפתאום אני מרגישה משהו נוחת לי על הראש! התעוררתי, לא מבינה מה קורה וגיליתי שחתולת רחוב החליטה לעשות לי ביקור פתע! החלון שלי היה פתוח, יש לנו סורגים אבל זה לא ממש הפריע לה! זה היה כל כך הזוי. היא לא פחדה ממני בכלל,לא ברחה ממני, פשוט התעלמה מקיומי ונשכבה לה על המיטה שלי כאילו זה מובן מאליו שזאת המיטה שלה!

אני לא סובלת חתולים, אבל אני לא מסוגלת לפגוע בהם או לעשות להם שום דבר רע... אחרי כל הניסיונות שלי לגרש אותה החוצה, כשהיא אפילו לא ניסתה להבין את הרמז, פשוט חזרתי לישון. התעוררתי שעה וחצי אחרי זה וגיליתי שהיא עדיין שם!!! קמתי מהמיטה והיא הלכה אחרי, ואז היא פגשה את סנורקה הכלבה היפה שלי, שפחדה מהחתולה יותר ממה שהחתולה פחדה ממנה. החתולה מרוב פחד התחילה לשרוט לי את הרגליים הבת @#$% אז התכופפתי להפסיק אותה והיא קפצה לי לידיים. היא כבר הייתה עלי אז פשוט הוצאתי אותה החוצה, וכשבאתי לסגור את הדלת היא עשתה לי פרצוף כזה מסכן שלא יכולתי להשאיר אותה שם. אז הבאתי לה קצת אוכל החוצה,היא אכלה את הכל ואז התחילה ליילל ליד הדלת כאילו שוחטים אותה אז פתחתי לה ובקיצור החתולה אימצה אותי ועכשיו יש לי גם כלבה וגם חתולה.. שזה קצת בעייתי כי אני אלרגית לפרווה של חתולים וגם סנורקה לא מתה עליה.

הלכתי היום עם ת' לראות את "שודדי הקריביים-סוף העולם" ומישהו בקולנוע שאל אותנו אם אנחנו חברים ולא ידעתי מה לענות אז שתקתי ואז ת' הסתכל עלי ואמר לו שלא.

יכול להיות שהוא אמר את זה כי הוא לא בטוח, או שהוא לא רוצה, או כי הוא לא היה בטוח שזה מה שאני רוצה, או כי הוא ראה שאני שותקת וזה מה שהוא הבין מזה, או בגלל שגם ככה הוא עוד מעט הולך והוא לא רוצה להגדיר אותנו כזוג,או כי הוא פשוט לא חושב ולא רוצה שנהיה חברים. לא יודעת.

לא העלתי את הנושא אחרי זה. ניראה לי שאני צריכה להתחיל לשכוח ממנו כי עוד 12 ימים הוא עוזב. וזה פחות משבועיים.

אתמול ראיתי איך יצאתי בתמונה לספר מחזור וגיליתי שוב כמה שאני לא פוטוגנית. את התמונה הזאת אני אצטרך לראות כל פעם שיתחשק לי להיזכר בימים של התיכון ואת התמונה הזאת כל השכבה שלי תצטרך לראות כל פעם שיתחשק להם להזכר בימים של התיכון. הדבר היחיד שמנחם אותי (או שלא) זה שגם בספר מחזור של היסודי, גם בספר מחזור של החטיבה ועכשיו גם בזה של התיכון יצאתי ממש גרוע. לפחות אני עיקבית.