כשהתחלתי לכתוב היה לי רע.. הייתי די בדיכאון והיו לי מלא דברים ששמרתי בבטן שפשוט הייתי חייבת להוציא ולא היה לי לאן לשפוך.. בגלל זה פתחתי את הבלוג. הייתי די בודדה והיה לי רע. הייתי מעדכנת כמעט כל יום, לפעמים אפילו פעמיים באותו יום כי פשוט היה לי כל כך הרבה מה לכתוב. כל כך הרבה רגשות,זיכרונות,סיפורים להוציא.. אבל בזמן האחרון שמתי לב שאין לי כל כך חשק לכתוב. משהו בתוכי אומר לי שאני צריכה לכתוב כי כבר הרבה זמן לא עידכנתי אבל אני פותחת את דף העריכה והראש שלי ריק.. אין לי מה לכתוב. אז נכון שאני יכולה לכתוב כל פעם פוסט על-התעוררתי, התלבשתי, אכלתי, הלכתי לשם, חזרתי, ישנתי- אבל לא רציתי לעדכן בשביל לעדכן רציתי לכתוב באמת דברים שמציקים לי.. אבל הבעיה ששום דבר לא מציק לי.. כאילו כבר כתבתי את כל מה שהיה לי על הלב ולא קרו דברים חדשים וכבר אין לי מה לכתוב. כניראה שאני פשוט מאושרת לשם שינוי. כניראה שיש לי רצון לכתוב בעיקר כשרע לי וכשטוב אין לי רצון לעשות את זה. אולי כי כשטוב אין מה לכתוב כי הכל בשיגרה.
אני עברתי על הבלוג שלי.. קראתי הכל מהפוסט הראשון ועד האחרון ואפשר לראות די טוב שעברתי שינוי.. לא רק במצב רוח, באופי, בנושאי הכתיבה, אלא גם בכתיבה עצמה.. אני חייבת להגיד שכשרע לי הכתיבה שלי הרבה יותר טובה. אני יודעת שיש פה אנשים שמחזיקים בבלוג שנים ואני בסך הכל מחזיקה אותו כמה חודשים אבל זאת היתה תקופה עם הרבה חוויות. פתאום כשקראתי את הכל היה לי קשה להאמין שעברתי את כל זה בכמה חודשים.. איך כל הסיפור עם ת' ניראה לי כל כך רחוק פתאום. בכל אופן הנה עידכון אחרון- אני עדיין עם א' וטוב לנו ביחד. אנחנו לא מהזוגות הדביקים האלה שכל היום מדברים אחד אל השני בשמות חיבה ולא ניפרדים לשניה ומצלמים את עצמם מתנשקים וכל הדברים האלה. כן יש לנו שמות חיבה אבל אנחנו לא מגזימים עם זה, אנחנו כן מבלים ביחד המון אבל לא 24 שעות ביממה וחוץ מהקשר הרומנטי אנחנו באמת חברים טובים.אני יכולה לספר לו הכל והוא לי והוא מבין אותי ממש טוב. אנחנו צוחקים המון ביחד ויש לנו הרבה בדיחות פרטיות, בקיצור כיף לי איתו ואני אוהבת אותו ואני חושבת שהמצב רוח שלי השתפר בהרבה בעיקר בזכותו. גם חבר שלו משתדל לא להתנהג אלי לגמרי כמו פוץ הוא עדיין לא סובל אותי אבל הוא לפחות משתדל להסתיר את זה עכשיו. אחותי עזבה את הבית, נסעה ללמוד רפואה באיטליה. את החבר היא השאירה פה. כמו שכבר אמרתי ההורים שלי לא מתחתנים ואמא שלי שוב לבד עכשיו. אני עוד שבוע הולכת לצבא אז היא כניראה תהיה ממש בודדה עוד מעט. אני מניחה שהיא פשוט צריכה למצוא מישהו.. מישהו טוב שיאהב אותה באמת ולא יבגוד בה עם כל מה שזז. אז זהו זה היה העידכון.
בכל אופן אין לי כבר צורך בבלוג יותר ואני גם הולכת לצבא כך שבטח לא יהיה לי גם זמן לכתוב אבל אני לא סוגרת אותו. זאת רק פרידה זמנית. אני אמשיך לעדכן כשאני ארגיש צורך בכך אבל זה פשוט לא יקרה לעיתים קרובות אלא רק כשאני באמת ארצה לכתוב.
אז ביי בינתיים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רעות ולא אחרת