כן..נימאס לי להיות ילדה טובה...בתולה שעוד מעט חוגגת 19..כי הרי אני ילדה טובה..שלא מזדיינת עם מי שהוא לא חבר שלה...ועד עכשיו לא היה לי שום חבר נורמאלי..נימאס לי להיות הילדה המחוננת שהוציאה תעודת בגרות עם 35 יחידות וממצוע95 שבגיל 18 כבר לומדת באוניברסיטה מזדיינת...נימאס לי שעם כל הפאקינג בלאגן שיש לי בבית כולם סומכים עלי..כי אני ילדה טובה לא?ולמי אכפת שאחותי ברחה מהבית ועבר חודש והיא לא חוזרת..ואחי פרש מלימודים ואבא מהמר ואפריל עושה בעיות..למי אכפת?יש את חלי..והיא ילדה טובה..וזה מה שחשוב..נימאסס ליי...
ולמה?!
ככה..
אז זהו...אני מפסיקה עם כל זה..כי נימאס לי להדחיק את כל הדיכאון והרוע שבי..ולהיות הילדה הטובה של אמא..אז פרשתי מהלימודים באוניברסיטה..ואני מזלזלת בצבא למרות שהם רוצים לתת לי תפקיד טוב וחשוב כי אני "מחוננת"עלאק..ואני לא עובדת..ואמא רק בבעסה..וסיפרתי לה שאני מעשנת כבר שנתיים..והיא אומרת שלא נורא..כי מה כבר היא יכולה להגיד?גם היא ואבא מעשנים..ואני רואה שזה לא עושה לה כלום..והיא עדיין חיה בבועה שאוטוטו אני יצא מכל זה ויחזור להיות ילדה טובה..בועה שהתפוצצה מיזמן אבל היא לא שמה לב..ואני רק מידרדרת..וכיף לי..ואני מסתובבת עם חרא אנשים ויוצאת כל יום עד הבוקר וישנה כל היום ומעשנת סמים ולא אכפת לי כבר מי ומתי נוגעים בי..ויש לי חבר שמרביץ לי..אבל מותר לו...כי אני ילדה רעה..וזה מה שאני צריכה לקבל..ואמא לא יודעת את כל זה..חבל שסתם יכאב לה...אבל זה ממלא אותי..זה נותן לי להרגיש טוב...כי כל ניצחון שלי או דבר שאני מצליחה לעכשות מזכירים לי את חלי הטובה וזה מדכא אותי..אז אני עושה דברים יותר גרועים..והחשיש כבר מיזמן לא מעניין אותי אז אני מתחילה לנסות קריסטל..ולא לחזור ימים לבית..ושחבר שלי כועס ומתעצבן ומרביץ אני לא בוכה ואני לא נעצבת..הרי כל החיים שלי חייתי בעולם מדקא ומגעיל שניסתי להתאבד מלא פעמים ואף אחד לא ידע...ושרציתי להדחיק זה היה נורא קל כי אף אחד לא ידע אז ף אחד לא הזכיר..אבל עכשיו הכל מתפוצץ..אני כבר לא רוצה להיות ילדה טובה...אני רוצה לסיים את החיים שלי זרוקה באיזה תא בכלה או מתה ממנת יתר או תלויה על איזה עץ...רוצה לסיים אותם אחרת מימה שכולם ציפו ממני..ורק ממני..כי אני ילדה טובה מזדיינתתת
זהוא אין לי מה להגיד עוד..החיים שלי בשיא ההתרדרות ואני לא רוצה לעצור את זה..כי אין לי כבר כוחות..
הייתי פה..-אחזור?!
חלי.