Searching for pure, old fashioned, nonsense

"נשים רוצות אהבה כמו אורה של מנורת לילה,
 מספיק חזק בכדי להפריע לגבר לישון וחלש
 מכדי לאפשר לו לעבוד בנחת"
 13 מקטרות, איליה ארנבורג

עומדת אצלי על השולחן מנורה.

רגילה  למדי. מנורה לסטודנט, תלמיד, או סתם אדם בלי יותר מידי דרישות.

היא קטנה, נמוכה ולא מפיצה הרבה אור.
עשוייה ממתכת, עם מקש שמניעים מאפס לאחד ומאחד לאפס.
היא גמישה, עם צוור דק שיכול לעקוב אחרי קריזות שונות ומשונות של אינדבידואל הלומד בחצות הלילה למבחן.
היא אומנם לא נותנת הרבה אור בזכות עצמה, אבל באיחוד כוחות עם קרובתה השוכנת על התקרה (מנורה כבודה שיכולה לקשט אף סלון, מנורה המתהדרת במכסה חצי שקוף ומעוגל מחומר דמוי זכוכית) יש תוצאה מספקת למדי. אומנם השעה רק שש בערב, אבל החורף בעיצומו אחרי הכל.

הרבה היסטוריה יש למנורה על השולחן, היו לה הרבה פנים וצורות, פעם היא הכילה שמן, פעם נר.

ומנורה רגילה זו, המספקת אור דהוי וחלקי, היא גלגולה של מוזה יוונית ארוכת איברים. האדם נטש את אליו הישנים, פסלי ומקדשי האבן, עומדים דוממים ועזובים. אבל היא לא שכחה אותנו. היא ממשיכה להעניק השראה בצורתה החדשה.
אור חלקי זה אחראי ליצירות רבות ונפלאות, מה רבים גדולי העולם שלאורו חרקו בעט נוצה על קלף, שיפשפו לרגע את עיניהם השורפות בחצות הלילה וחזרו למלאכתם. מה רבים הגיבורים שנולדו לאורה, הזיות צצו להם ממחשבה עייפה והתקדמו לאט לאט מחשכה לאור, רכשו שרירים אות אחרי אות, ולאחר מספר עמודים אף דמות מרהיבה וניצחית. מה רבות התיאוריות שנולדו בחסותה. משוואות מתמטיות לצד רעיונות פילוסופים מבריקים ופורצי גבולות. מצב הביניים שהיא מספקת, המעבר המעומעם בין האפלה לאור, יפה הוא לדמיון.

ולי?
לי, שלא מתהדרת בגאונות, היא רק מפריעה ללמוד. מסיטה אותי מדרך הישר של הספרים עבי הכרס והתרגילים וגורמת לי לפנות למקלדת, להאריך את חייהן של מחשבות חולפות.