Searching for pure, old fashioned, nonsense

טיילתי אז עם הכלב. העגל השעיר משך בכל כוחו, והשלג חרק ומחה בתוקף כנגד משקלנו המשותף. פתאום מבעד לאוזניות הגיע רעש חדש ושונה, דמות נוספת בשלג. נבהלתי לרגע, והתבוננתי סביבי – כלום. כנראה פאטה מורגנה בגרסתה הצפונית, מצאתי פתרון והמשכתי הלאה. לאחר מספר צעדים הרעש חזר על עצמו, הפעם אפילו צ'יף שמע. צ'יף! שלמרות מהותו הכלבית הוא יצור אטום מעין כמוהו. הפעם שנינו הבטנו בתהייה לצדדים, כלום. לאחר מכן הצליל החל לחזור על עצמו בקביעות, ובכל פעם שעצרנו גם הוא נאלם דום. חזרנו הביתה, מעט עצבניים מהזייתנו המשותפת. אבל צ'יף מצא במהרה תרופה בדוקה, ורעש הגריסה שבא מהפינה שלו הרגיע גם אותי. לי היו לא מעט שרטוטים לסיים, החליטו להקים עוד חטיבה בעיר. לאחר מספר שעות התחלתי לעלות למעלה, העיניים שורפות, הראש כבר מעורפל. שוב צעדים. שקטים ורכים, הפעם פוגעים בשטיח. עצרתי, הם המתינו איתי. עוד מדרגה, שוב צעד.

מה שזה לא יהיה הוא עקב אחרי במשך כל השבוע, אבל רק בבית. כנראה התחבב עליו הבית הישן, עם הרוח שמשתחלת מדי פעם מבעד לסדקים והקירות המתקלפים. צ'יף השתנה, לזמנים הוא נלחץ ורעד, ורגע אחרי קפץ בשמחה, משחק עם האויר, או מה שזה לא יהיה שתפש את מקומו. אחרי כן התחילו חפצים להעלם. המחוגה הייתה הקורבן הראשון. מה הוא כבר יכל לעשות עם מחוגה?! או אולי זו היא? או אולי זה חסר מין? מה שזה לא יהיה, זה רחש חיבה למתכת. מזלגות התחבבו על הדבר במיוחד. לפעמים הייתי מוצא אותם מאוחר יותר בפינות שונות בבית, במרתף או באמבטיה.

אנחנו ומה שזה לא יהיה כבר שנה יחד. צ'יף  מרוצה, הוא פחות בודד כשאני בעבודה. אני לא. קשה להביא מישהי הביתה, אני לא אוהב צופים. גם הייתה אחת ששמה לב אליו, לא הפסיקה להירתע ולזרוק מבטים לחוצים לאחור. עזבה אחרי חצי שעה.

ולא רק זה, אם יש דייר או מה שזה לא יהיה נוסף בבית, אז שישלם שכר דירה, שיביע כבוד אלמנטרי ויהיה נראה לעין, ולא יהלך לו כמו סטוקר אחרי. אולי אם הייתי יודע מה זה... ערפד זה לא, אין עלי נשיכות. גם לא רוח רפאים, הן הרי אמורות לשקשק בשלשלאות. אז אם במקרה תתקלו בתיאור של אחד בלתי נראה, קלפטומן ושתקן, תנו סימן, בסדר? העסק מתחיל להרגיז.