לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Searching for pure, old fashioned, nonsense


רגעי עירות יחסית בנמנום תמידי


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2009

משנאת מרדכי ומאהבת המן


אזהרה, הקטע הבא טוב רק להורדת מצב הרוח.


עם ישראל הוא אכן עם סגולה.

איזה עם אחר בכוכב הלכת הקטן והאינטימי שלנו יגרש את אזרחיו מבתיהם על מנת שאוייביו, האחראים למותם של לא מעטים מבין צאצאיו, יוכלו להשתקע שם בנוחות. והוא יעשה זאת בתור מחווה סולידרית, בלי שום דרישות מוגזמות. איזה עם אחר בזמן מלחמה שבאה בעקבות התקפה ארוכת שנים מהצד השני יגן בחירוף על צד שני זה, יניף את דגליו ויתעלם באלגנטיות ראוייה לציון מהחוויות הרבות והמענגות שעוברות בו בזמן על אזרחיו שלו.

בסרט Iron Jawed Angels הסופרג'יסטיות האמריקאיות היו מלאות ברגשות אשמה בזמן שהחליטו להמשיך להאבק על זכויותיהם בזמן מלחמה. ועל מאבק זה ספגו לא מעט עגבניות ושאר ירקות ואף נלקחו לכלא. אם היו מספרים להן שיבוא יום ותקום מדינה שבה יש המפגינים בזמן מלחמה מפגינים נגד צבאה, ולא רק שלא עושים לאנשים אלו דבר אלא מספקים להם הגנה, ומקיפים בשוטרים, שאיזה קיצוני מטורף שמעז לאהוב את עמו לא יזרוק עליהם עגבניה חלילה וחס... הן היו בוודאי פוערות עיניהם ותוהות לגבי שפיות דעתו של המספר.

ובאמת, איפה עוד, חוץ מאשר בארצנו הקטנטונת מצב זה יכול להתקיים?
נכון, הפגינו נגד וייטנם ונגד עיראק. אבל אלו היו מלחמות שבהם ארה"ב לא הותקפה ראשית ישירות, והפגינו גם נגד מוות של חיילים אמריקאים בשדה הקרב. ולמרות שלדעתי בתרבות הפופולארית מציגים את הדברים באופן מעט שונה ממה שהתרחש באמת, בכל זאת, ניתן למצוא לכך יותר הצדקה מלנניח הפגנה היפותטית של אזרחים נגד יציאתה של ארה"ב למלחמה נגד היפנים אחרי פארל הרבור.

אנחנו מזדעזעים לראות ארנבת אוכלת את צאצאיה. אבל זו סטייה של אינדיבידואל, אנחנו, יקירי, סוטים במסגרת של עם. זה לא נורמלי ונגד כל יצר השרדות. הצהרות על כך שבושה לגלות סימפטיה ראשית כל לעמך שלך, פוסטים במומלצים כל כמה ימים על הפאשיסטיות של ישראל וצה"ל בפרט ועל סבלם הרב של תושבי עזה, ספירה של כל קורבן שלהם. איש לא ישווה ליהודים ולתושבי ישראל בפרט, בתיעוב עצמי, אך רגע, אני מתנצלת, אמרתי "יהודים", וכיום זו מילת גנאי... אנא סלחו לי אשתדל להיות להבא יותר פוליטיקלי קורקט. זה נס שאנחנו מצליחים בכלל לנצח עם גישה זו, נס גדול מחציית ים סוף.

אנחנו מתלוננים על כך שלא אוהבים אותנו, שם בחוץ. למה שמישהו יאהב אותנו? הם יאמרו, ובצדק, "ראו, אפילו אתם לא סובלים את עצמכם!". מי צריך פרופוגנדה זרה כשיש לנו כל כך הרבה סרטים נפלאים כמו "ואלס עם בשיר", "גן עדן עכשיו", "הבועה" וכו' שממומנים ע"י מדינת ישראל, מכספם של משלמי המיסים. כמה מעניין שכל הסרטים היוצאים מאמתחתנו נותנים זווית מבט אחת ומאוד מסויימת. העולם צופה וחושב, אם אנחנו אומרים זאת, אז קל וחומר, זה נכון. ומה שהכי מצחיק הוא שהתקופה בה הכי אהבו אותנו הייתה אחרי מלחמת ששת הימים. וזה בלתי נתפס, במונחים של היום ניתן לומר שישראל הייתה אז "נאצית" מאי פעם: אנחנו מתגנבים בלילה למצרים התמימים שלא עשו לנו כל רע, פותחים בהתקפה! ולא רק זה אף דופקים אותם ואת ידידיהם שוחרי השלום חזק במיוחד...

ואם אתם חושבים שרגשותיו של הצד השני כלפינו מבוססים על שנאה אתם מחמיאים לעצמכם. הרגש השולט הוא בוז. והם צודקים. הם רואים טוב מאוד איזה נמושות אנחנו. הם יודעים טוב מאוד איך אנחנו מתנהגים עם אלו שעוזרים לנו. יצאנו בצורה כה הומניטרית מלבנון, והתבוננו בנקיון כפיים איך כתוצאה מכך טובחים באלו שעמדו לצידנו במשך לא מעט שנים. יש אנשים הגיוניים ומשכילים בצד השני, ולא מעט. ודווקא בשל תכונות אלו הם לא יתמכו בנו. למה להסתכן בכך שיחתכו את משפחתך לחתיכות כשישראל מבשמת את לשונה לפני כל מפגש עם טרוריסטים? למה להסגיר פושע נקמן למדינה שתשחרר אותו תוך זמן קצר עקב התנהגותו "הטובה"? ישראל הראתה למי נאמנותה נתונה, והיא לא הוענקה לצד המתון. העם הנבחר אוהב את שונאיו ומתעב את אוהביו. ואין חביב עליו מהושטת הלחי השנייה, ועוד יש שלא מאמינים שישו היה יהודי...

אנשים שוכחים מהי מלחמה. אני זוכרת איך באיזה מפגש של שירות לאומי הייתה ילדת פרחים עם כתובת של "מלחמה זה פוייה" על התיק. מלחמה זה גרוע מפוייה. במלחמה מתים. במלחמה נפגעים. במלחמה בא לביטוי הצד היותר גרוע שבנו לעיתים קרובות. אבל לא תמיד מלחמה זו שאלה של בא או לא בא. אנחנו ספגנו חרא לא מעט שנים. אצלנו נהרגו, אצלנו נפגעו. כעת גם הם סופגים. כי ככה זה, מלחמה. וחפים מפשע נפגעים. ואצלנו נפגעים חפים מפשע כבר זמן רב. חפים מפשע שלא בחרו בחמאס, חפים מפשע שלא יצאו לשלל שליחויות קדושות כאלו ואחרות שהתמקדו בהדללת אוכלוסיית הכופרים.

ויודעים מה? נלך איתכם, כובשים אתם אומרים. והקורבנות היקרים שלכם, מה הם? מי השאיר אחריו שובל דם ארוך מחצי האי ערב? הם לא מצרי ולא חיטי ולא יבוסי. הסרצינים עשו דרך ארוכה. ארוכה וזרועת גופות משוסעות. וכך גם כל האומות כיום. כאן דחפו את הקלטים, שם הכובש המונגולי התערבב בבן המקום הסלאבי. ושאני לא יתחיל במעשיו הנפשעים של ההומו סאפיינס על הניאנדרטאלי.


הקטע נכתב כבר לפני כשבועיים. עוררו אותו רגשות לא נעימים והוא נכתב עם הרגשת בחילה. לא רק זה הוא גם הכביד עליי בעצם קיומו בתיקייה נידחת אצלי במחשב. לא היה לי חשק מיוחד לפרסם אותו, כי הנושא מאוד כאוב ומדכא לגביי.
אבל בכל זאת בזבזתי עליו זמן בכתיבה, ואולי טוב ובריא לשחרר אותו לחופשי. אם הוא ירגיז אותי גם כאן אז תוך זמן קצר הוא יעבור לשכון בטיוטות.
נכתב על ידי , 25/1/2009 09:13  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 17




13,782
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAzazello אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Azazello ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)