Searching for pure, old fashioned, nonsense

במבט מלמעלה על אדמות אלינוייס מכוסות השלג, עם אורות מזדמנים מידי פעם, המודיעים שכאן חי לו אדם, כל אלו הזכירו לי את אותן מיקרוסכימות שהאדון ג' נהג לענות אותנו עימן בשיעורי אלקטרוניקה.
קוביות, קוביות. ולא רק מזכירות, היה שם יותר מדמיון ארעי, אלה היו אותן מיקרוסכימות רק בגרסת המקרו.
מעניין אם בתת מודע אנחנו יוצרים את אותן התבניות בשלל גדלים. 
וכך נכתב לפני יותר מחודש במהלך טיסה.

וללא שום התראה, המרצה מטריף החושים למיקרוביולוגיה, מספר על חיידקים, תאים וקולוניות, ומתאר כמה האוכלוסיות שלהם מזכירות את אלו שלנו, ותוהה אם אנחנו לא מחקים את המבנה הפנימי שלנו, שוב, בגרסת מקרו.

ולפני שנים לא מעט, אורלנדו סיפר למרתה על הנפלא שבגילוייו, על כך שבעודו חוקר את גוף האדם גילה שהאדם מורכב מארצות, איים ויבשות. ואם כן, גם כוכב הלכת שלנו הוא מירקואורגניזם אחד. הייתכן שהכליה תיאבק במעי הגס? שהריאה תכריז מלחמה על הלב? והוא קיווה, שיש רק לספר על הגילוי לאנשים, והם יבינו.
מה נאיבי, מה יפה!