Searching for pure, old fashioned, nonsense

"אני חוזרת הביתה עייפה כמו חמור ואת מהלכת, צועקת ואוכלת מלפפונים!"

ולעניין מעט שונה, מאוד מרגיזות אותי הפרסומות הפוליטיות שדוחסים לי ולכל בלוג אחר. עם פרסומות מסוגים אחרים אין לי כל בעיה, ניתן להתעלם מהם בראש שקט והן לא צורמות לעין. אבל הנני נמלאת חרון קוצף כשפרצופו של ליברמן נדחף לפתע מול פרצופי שלי כל כמה שניות, מה עוד שלמטרות הפרסומת, נבחר צילום איום במיוחד.
שתי בעיות עיקריות:

1. לא מוצא חן בעיני שדוחסים לי פוליטיקה בכזו אגרסיביות. בכל זאת זהו סוג מעט שונה של פרסום ויש להתייחס אליו בהתאם.

2. מדביקים לי דעה פוליטית. היות והפרסומות הם רק מצידו האחד של המתרס יוצא שאני כביכול תומכת בהן.
 

יתכן כמובן שאני מושפעת מכך שיורדים רק על הצד שלי. אבל בכנות מלאה, איני רוצה לא בביבי, לא בליבני, לא בברק ולא בליברמן במשכני ללא הזמנה ממני.

ואגב, פרסומות של כמה הצד השני רע תמיד נראו לי מטומטמות לחלוטין, זה רק מרכז את דעת הציבור בו ומעלה את הצומי שהוא מקבל. ותוך כדי גם מראה על כך שלכם בניגוד אליו אין מה להציע.

אבל לי כאמור אין זכות דיבור בעניין, היות ומספקים לי במה מבלי שיתעופפו מכיסי שקלים יקרים מפז. וכל שנותר הוא להתלונן, לא שעיסוק זה חדש לי...

עריכה מאוחרת:
כאילו כדי לעשות לי דווקא הופיעו פתאום גם פרסומים של ישראל ביתנו.  ונחשו מה? לא רוצה גם אותם. לנסות אולי להתיז מים קדושים? הרי שלדים בארון הוא אביזר חובה לכל פוליטיקאי.