Searching for pure, old fashioned, nonsense

החלטתי להפסיק (או לפחות לנסות) לפרסם בבלוג קטעים יצירתיים כאלה ואחרים.  
להפוך אותו ליומן רשת נטו.
תובנות, תחושות, תלונות, דעות, המלצות.
מספיק בהחלט.
מונולוג לקהל עוטה מסכות, נוח לשני הצדדים.
כתיבה מן הסוג השני אני אשמור למגירה, לסריקה עצמית ולהפניה אישית לאנשים המסכימים לכך עם הכוונה מדוייקת של מה אני לכל הרוחות רוצה מהם.  
והודעה פומבית זו נועדה לשם סגירת פתחי מילוט, היות והיא ניתנה מול הציבור הרחב (שניים-שלושה קוראים שאיבדו את דרכם), אין כל דרך חזרה.

שאר הפוסט עבר למקום שכולו טוב אצלי במחשב.

לעולם אל תזלזלו בהשפעתו המיטיבה של אויר צח! אפילו אם זה אוויר צח של 16- מעלות.
הימים האחרונים גרמו לי לאכול חתיכת סרט, ובאמת שלא אחד המומלץ לצפייה או עיכול. אבל טיול עם הכלב ללא מוסיקת רקע עשה לי טוב. מלבד התהייה העיקרית שלי מדוע הוא מתעקש בזמן ריקון מעיו  לסרוק את הסביבה הקרובה והפחות קרובה ולבצע שלל ביצועים אקרובטיים תהיתי גם על האקרובטיקה המוטלת בספק של מוחה הקודח של זלו.
במילה אחת - ייאייקס.
וכעת תוצר הקדחת משוכתב לרווחת הציבור.

יהיה טוב.
במידה מסויימת, למישהו, במקום כלשהו, יום אחד - הבטחה רשמית שלי.

ולחגיגת המאורע הראוי לציון נערכו שיפוצים מרחיקי לכת.