Searching for pure, old fashioned, nonsense

בני כתב אתמול פוסט שפתח באגדות וניתח את זו עם "הנסיך צפרדע". ותוך הקריאה נזכרתי בכל המחשבות והתהיות שאגדות תמיד עוררו בי.

אני מאוד אוהבת אגדות, מכל הסוגים. החביבות עליי הן האיטלקיות, הן בדרך כלל המעניינות והמשעשעות ביותר. יחי הנסיכה פונטגירו!

האגדות האירופאיות הקלאסיות "סינדרלה", "שילגיה" ודומיהן בעלות מטרה מובנת מאליה, לכפר על המציאות. במציאות את האחים הקטנים הדחיקו, לכן באגדות הם הגיבורים. האגדה נותת לבן האיכר סיכוי להינשא לנסיכה, באגדה הרשע תמיד יענש.
אבל לצד המטרה הגלוייה מופיע באגדות האלו גם צד נסתר ומכוער. הן באות לשמור על סדר העולם הקיים. הצד החלש והפגוע לא קם בעצמו כדי לשפר את גורלו, תמיד מופיעה פיה, קוסם, או כוח על טבעי אחר. ויוצא שבצורה עקיפה מלמדים אותנו שאין לנו סיכוי לשנות דבר בעצמנו, אם אנחנו רוצים הצלה היא יכולה להגיע רק מצד שלישי. והאגדות האלו מאוד מפתות, כי אחרי הכל לא צריך לעשות דבר, מגיע מושיע ומספק לך הכל. וכשאתה עייף מהמציאות נעים להתרחק ממנה קילומטרים רבים ולשמוע על עולם בו מרעיפים עליך ממתקים כי אתה ראוי, ולא כי עמלת כדי להשיגם. בעצם האגדות האלו מייצגות את הטרנד הכללי של ימי הביניים: מבטיחים לך גן עדן, אבל הוא מגיע בעולם הבא בתמורה לביטול עצמך וסבל בעולם הזה. על האדם להיות פסיבי ולהגיב בכניעה לפגעי הגורל ומצבו. רק לכוח עליון שמורה הזכות להתערב.

 וסינדרלה תהיה תמיד פופולרית מהחייט ב"שבעה במכה אחת", או מהאגדה על בת האיכר החכמה, שבעזרת שנינותה ותחכומה ולא קסם מיסתורי גרמה למלך להינשא לה. דמויות דוגמת החייט גורמות לנו לחשוב האם אנחנו מספיק חכמים כדי להשיג את מה שהם השיגו. במקרה של סינדרלה קל הרבה יותר להזדהות, הרי אין טבעי מרחמים עצמיים וקל לשכנע את עצמנו בכך שאנחנו מסכנים וכל העולם ופילגשו משפילים אותנו ללא סיבה.

היה לנו בבית ספר של אגדות מכל העולם, ובלטו בו מאוד ההבדלים בין עמים שונים. השוני הבולט ביותר הוא בין האגדות הסלאביות לערביות.

 באגדות הסלאביות הגיבור כמעט תמיד לגמרי פסיבי. הוא עצלן וחסר אופי אבל בזכות יצור קסום כלשהו הוא מגיע לגדולה.
"בקניוק גרבונוק" בן האיכר הצעיר "עוזר" לילה אחד לסוסה, בתמורה הסוסה מציעה לו אחד מסייחיה. הוא רוצה לקחת סייך יפה אבל הסייח השלישי שלה – יצור קטן, רזה ומאורך אוזניים מתחיל לדבר אליו ומשכנע אותו כי הוא יביא אותו לגדולה. בן האיכר מתפתה ואכן, הסוסון מביא אותו לגדולה. הוא אומר לגיבור מה לעשות צעד אחר צעד, מה לומר, וכשהגיבור עוקב אחר מילותיו מצבו משתפר. בפעמים בהם הגיבור חורג מהוראותיו של הסוסון הוא מתברר כטיפש וכמעט ומביא למותו. בשלב כלשהו בעזרת הסוסון הוא מביא למלך נסיכה, וכאן גם הנסיכה מתחילה לדאוג לגיבור ובסופו של דבר היא מבצעת תוכנית המביאה לכך שהגיבור מוכתר כמלך ונישא לה.
"בנסיכה צפרדע" שלושה נסיכים יורים חץ, ובמקום בו החץ פוגע עליהם לקחת כלה. הנסיך הצעיר יורה חץ למקום נטוש בו יש צפרדע בלבד. הנסיך מתרגז אך הצפרדע מצליחה לשכנע אותו בסופו של דבר שהיא תעזור לו באופנים רבים והוא מואיל בטובו להינשא לה. הצפרדע מממשת את הבטחתה ובעזרת הוראותיה הנסיך הצעיר מצליח להרוויח את חיבתו של אביו, תוך כדי הצפרדע מתגלה כנסיכה יפיפייה. הנסיך מחליט להפטר מעור הצפרדע כדי שהנסיכה לא תוכל לחזור לדמותה השנייה. וכאן הגיבור מגלה שביב פעלתנות ומחליט להושיע את הנסיכה שנחטפה על ידי דרקון בגלל שריפת עור הצפרדע.  
אבל הסיפור שמחמם לי את הפיוז עד כדי שריפה הולך באופן הבא: כשגור, יש איש ולו שלושה בנות. השתיים הבכורות כלבות מהגיהנום, כי כידוע אנחנו הבכורות תמיד כלבות מהגיהנום, והקטנה שייה תמימה וטובת לב. יום אחד הן מגיעות לבאר ויש שם זקנה, כי מהי אגדה סלאבית ללא זקנה? האחיות הגדולות מתייחסות אליה בזלזול והקטנה מרחמת עליה ודואגת לה. הזקנה הופכת לפיה ואומרת שבגלל שהאחות הקטנה דאגה לה היא תקבל בתמורה חגורת קסם. כשהיא תלבש אותה היא תהפוך לנערה היפה והמקסימה ביותר, וחלילה לה להוריד אותה כי אז ההשפעה תרד. הנערה לובשת אותה בנשף ונסיך מתאהב בה ומבקש את ידה. שתי האחיות מן הסתם מקנאות בה ורוצות להפיל אותה בפח. ביום החתונה הן משכנעות אותה להוריד את חגורתה הפשוטה וללבוש אחת מפוארת, והצעירה בסופו של דבר נכנעת להן. כשהיא עוטה לגופה את החגורה המפוארת כל הקסם מתפוגג. החתן רואה את כלתו בדמותה האמיתית, מתמלא בשאט נפש ומייד משלח אותה לדרכה. הנערה מגיעה בוכייה לפייה, וזו אומרת לה שלמרות מעשיה הנלוזים היא תיתן לה שוב את החגורה. והנערה עוטה את החגורה שנית וחוזרת לחתנה, זה מתאהב בה שוב והם חיים בעושר ואושר.
בפעם הראשונה שקראתי את הסיפור נשארתי עם פה פעור זמן רב. לאחר שהתאוששתי קראתי שוב כדי להיות בטוחה שהבנתי נכון.
ומכאן המורל: אתה בזכות עצמך חסר כל ערך, תקוותך היחידה היא חפצים קסומים או חסות של יצורים קסומים.

באגדות ארצות ערב לעומת זאת המצב שונה בתכלית השינוי. יש עזרה קסומה, אבל הגיבורים משיגים את רצונם בעזרת ערמומיות, חוכמה ותחמנות. יש היאמרו שאלו לא בהכרח תכונות חיוביות אבל אני אומרת שגם אם הגיבור רימה שד, הוא השיג מה שהוא השיג בזכות עצמו. עלילותיהם של שחריזדה, סינבד ודומיהם אולי פחות וורודות ונעימות, אך הם אחראים לגורלם. ומן הסתם אגדות אלו חביבות עלי הרבה יותר. כבר אין לי כוח לפרט יותר מידי, מה גם לכל אחד יכול להשיג בקלות עותק של אגדות אלף לילה ולילה.
ומכאן המורל: קסמים הם דבר טוב אך ראשית לכל בטח בעצמך.