שבתי לתקופת ליאונרד כהן, מה שאומר שמצב רוחי הוא עגום משהו.
מר כהן דרוש לי במיוחד כשרע. אווירה חדגוגית, פנטסטית ונוגה.
כשפעם בחודש אני עסוקה בהטלת קללות נסערות במיוחד על הישויות העל-טבעיות שעשוני אישה, אין כמו ליאו.
גם הפעם התנחמתי לי בחצות עם סוזן.
ופתאום קלטתי לי שסוזן, המעיל וגם כל השאר הם לגמרי 'ביליארד בתשע וחצי'.
מאז שאני בקנדה מגרדות לי הידיים לסיפרון זה, אבל הוא נשאר לחכות לדואר הימי.
השורות של כהן, המונולוגים של בל, קל להתמוסס בהם ולשכוח מכל רע.
וכמובן בורחס-פארסון.
במיוחד כשהוא ללא מילים, סיריוס, לוציפר ושאר מזמורים.
בעצם זה יותר שילוש. בשבילי מ.ס אשר הוא חלק בלתי נפרד מהם.
שלושה מימדים למבוך מילה, תמונה, וצליל.
אלפמן, יש בו משהו מפו.
למרות שפארסון השקיע בו אלבום שלם הוא לא ממש קולע ברוב השירים לאפלוליות, המיסטורין והמקאבריות העדינה.
אלפמן, איך האמריקאים אומרים? "nails it."
Sleepy Hollow Sountrack - Main Titles די תופס לדעתי את נפילת בית אשר, או אולי אפילו את ליגיה יותר.
וסתם לסיום, הבית השני של סוזן, לגמרי התמכרתי אליו בימים האחרונים. מאוד נחמד איך שבתקופות שונות בחיים פתאום נקשרים לאוסף צלילים או מילים מסויים.
גם אם לפני כן שמעתי את אותו השיר עשרות או אפילו מאות פעמים, פתאום מתגלה לי בו משמעות חדשה. בעצם משמעות היא לא ממש המילה המתאימה, מעין חשק מוזר לשמוע שוב ושוב. אני חושבת שהאובססיה הארוכה ביותר שלי הייתה עם Pink Floyd - Brain Damage .
Leonard Cohen - Suzanne
...And Jesus was a sailor
When he walked upon the water
And he spent a long time watching
From his lonely wooden tower
And when he knew for certain
Only drowning men could see him
He said "All men will be sailors then
Until the sea shall free them"
But he himself was broken
Long before the sky would open
Forsaken, almost human
He sank beneath your wisdom like a stone
And you want to travel with him
And you want to travel blind
And you think maybe you'll trust him
For he's touched your perfect body with his mind...
See you on the dark side of the moon, guys!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
