די אני יושבת לי מקפלת מעטפות ותוהה על הסיבה לכך.
למה, למה תקעתי את עצמי במקום הזה למשך השנה הקרובה???
התשובה: אופי חלש + ארזץ(=תחליף זול ברוסית) בתור מצפון + טמטום.
רצף לוגי של מעשיו של בנאדם נורמאלי (במצב דומה לשלי):
1.צבא לא בשבילי
2. האם אני אלטרואיסט ובעל רצון לתרום למדינה בדרך אחרת?
3. בטח שלא! לפחות לא מספיק בשביל באמת להקדיש את כל כולי בלי לצפות למשהו חזרה.
4. מה שאני רוצה למצוא באמת זאת עבודה ולהבין מה אני רוצה מהחיים האלו.
5. למצוא עבודה למרות שההורים מקרצצים וטוחנים וצועקים שצריך ללמוד והחיים מתבזבזים
ואם אני לא יתחיל ללמוד עכשיו אז אני יסיים בתור רווקה בת 40 (וכל הבנים הטובים כבר תפוסים
ככה שאני ישאר במצב הזה עד סוף ימי...) שמשלבת בין לימודים במכללה מסריחה ועלובה ועבודת
ניקיון כדי לחיות על משהו... לכו תבינו היגיון רוסי.
מה הולך אצלי?
1.צבא לא בשבילי
2. האם אני אלטרואיסט ובעל רצון לתרום למדינה בדרך אחרת?
3. אמממ, לא נראה לי... אבל צריך לתת משהו חזרה... בטח אני ימצא משהו כפי לעשות בשירות ואני יהפוך לאמא תרזה מודרנית למשך שנה! ויעשו סרטים דוקומנטרים על הגבורה שלי!
(כאשר מה שאני באמת עושה זה מתרצת את העובדה שנצאס לי מלימודים ואני פרזיט עצלן שלא רוצה לעשות כלום)
4. אני מתמודדת עם זעמם של ההורים בתירוץ שאני רוצה לתרום ולהיות ילדה טובה. ותוך כדי סותמת את הפה לחברים שזורקים בי מבטים מאשימים (האמת היא שגם להם אין כוח לצבא והם אגואיסטים לא פחות ממני פשוט הם לא הפעילו את הראש בזמן, או שההורים שלהם לא עשו להם שטיפה בזמן...).
5. אני מחליפה מקום ראשון בטענה שאין מה לעשות שם.
אני מחליפה מקום שני בגלל שאין לי כוחות נפשיים בשבילו ואני לא טובה בעבודה עם פסיכים.
אני תקועה בעבודה משרדית.
הצלחתי לסבך לעצמי את החיים באופן מדהים ממש!
השירות סוחט ממני הכל, אני חוזרת ממש מאוחר ואין לי כוח לכלום. זה גם לא שאני עושה משהוא מועיל או מעניין אני סוג של עבד מעטפות! ואין את מי להאשים חוץ מאשר את עצמי. הזהירו אותי כשבאתי לכאן אבל הייתי כולי בקטע של אני כן הולכת לעשות שירות ואם זה מה שנשאר...
אם רק הייתי פחות צבועה הייתי עושה מה שאני רוצה לא מטרטרת ומעצבנת אנשים תמימים.
מרוב שאני מרחפת כמעט ושלחתי מכתב עם שם בלבד.
מעניים מה עובר לדוור בראש עם היא ממוענת לבילבו באגינס?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
