חזרתי מהרופאים מייבבת.
גם בעבודה היה חרא, מהבוקר כאב ראש מטורף, בצרוף אף שהחליט לפרוש ממחלקת הנשימה ולעבור למחלקת הנזילה אבל אלה היו הטלפונים ששברו אותי. מכל העבודות המשרדיות ההכרח להתקשר לכמה אלפי אנשים ולשכנע אותם שמקום עבודתך הוא "המקום" לבקר בו כשאתה יודע טוב מאוד שאתה סתם עולה להם על העצבים...
אז כאב ראש ליווה אותי בנאמנות לאורך כל היום ביחד עם טישויים מנוזלים.
ולחקות כמה שעות לרופא מס 1 ואז הוא מפנה אותך לחכות לרופא מספר 2 שכדי להינות מההמתנה בתור אלצו גם צריך לשלם 20 שקל...
וכמובן שכל הרופאים כבר עצבניים ועייפים. אחרי 4 חודשי נזלת צריך אנטיביוטיקה מס 4. כל התאים ששרדו את השלוש הקודמות נכנעים על בטוח, אני מתפלא איך אני עוד מתפקדת. וגם קיבלתי את ההודעה המשמחת שאם העיניים מתנפחות אז צריך למיון. איך אני אמורה לדעת לעזאזל????
גם ככה יש לי עיניים גדולות שבזמן האחרון נפוחות מחוסר שינה.
אז בזמן שאני תוהה לי האם סיבת מותי תהיה מפגש רומנטי בין הנזלת למוח אני גם נאלצת לשמוע שיחה מבדרת.
שני הורים עם פיגור שיכלי קל(ואני לא נותת פורקן לרשעות טבעית, הם אכן נראו ונשמעו כמו רפי שכל) שרים לילדתם "קוצלה, פוצלה, קוגלה,דודלה" ולא סתם מזוייף ממותק רגיל של אמהות טריות, לאחר המופע העליז התווספה לי גם בחילה ושנאה תהומית לכל דיירי העולם.
התחלתי לבכות מרחמים עצמיים וממחשבה על כל הטמטום שנאלצתי לספוג היום כי במיקריים הפיקנטים באמת אני אפילו לא רוצה להיזכר... האמת בתקופות כאלה המחשבה על רעל שמספק מוות ללא כאב מתחילה לעניין אותי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
