אז מאיפה המילה המפוצצת? טוב אז בעיקרון אבראסאקס במשמעות שאני משתמשת הוא אל דואלי - אלוהים ושטן בדמות אחת. ואותו גייסתי כדי לעשות סדר בראש, או יותר נכון סדר ב"עולמי הרוחני"(צרוף שמשום מה תמיד הצחיק אותי קצת, ונקשר לי באופן נתעב ביותר לשיעורי ספרות ) המבולגן. לדעתי אם כבר אל אז אבראסאקס. אל שכולו טוב הוא בעייתי. כי הרי אם הוא חולש על עולמנו הזערורי הוא צריך לתת ייצוג בולט לכל חלקיו. אז כדי שכל השכבות המרושעות והתופעות הלא נעימות לא יקופחו ויקיימו הפגנות עם שלטים של "לא לגזענות" ויגייסו את מיטב נואמי מרצ והאו"ם יש צורך באל דואלי. עצם הבעיה של הנצרות לדעתי טמונה בכך שהם דורשים יותר מידי ונותנים ביטוי רק לחלק קטן באדם. ולכן מתוך התנזרות מיותרת, הדחקות ודרישה לטוהר מוגזם מתפרצים אכזריות, צביעות וסדיזם בכמויות מאוד גדושות. גם אף פעם לא הבנתי למה שלאלוהים יהיה אכפת את מי כמה ואיך אנחנו מזיינים?! הוא הרי לא איזה עקרת בית משועממת ומכורה לנורה רוברטס... ומשום מה בחיינו המיניים דתות רבות מתרכזות יותר מידי. אז במצב זה יש שתי אפשרויות: צביעות, בה בחרו רומא וספרד הקתוליות: תאמר אווה מריה תקנה אינדליגנציה (ככה אומרים את המילה? אני תמיד מתבלבלת בה..) ואתה יכול לחטוא בכל חטא אפשרי בלי יסורי מצפון. או לך לכיוון הפוריטנים, אומנם תהיה פחות צביעות אבל היצרים ימצאו ביטוי בשריפת מכשפות. ובתכלס הנצרות זו עוד לא הדת הכי גרועה..
יהדות דווקא בעיני עדיפה, אין לה דרישות מוגזמות (אני לא מדברת על המגזר החרדי) היא רק מנסה לרסן אותנו ולהחזיק בחברה הומאנית ונסבלת, תוך כדי היא מנסה גם מידי פעם לשמור לנו על הבריאות, אבל גם לה יש דפיקויות משלה בסגנון חוק ממזרים.
אבל נעזוב חכמים ופוסקים שונים ונחזור לדעותיה של דמות יותר מעניינת ומשמעותית – אני.
אל מעצם מהותו צריך להיות שלם. ושלימות באה בצירוף של כל האלמנטים הקיימים (יש כאן סתירה, אבל לא בראש שלי להיכנס אליה). הוא צריך לתת חיים ולקחת, לגרום לנו לחייך ולגרום לנו לקלל את היום בו נולדנו. והרמן הסה, ומיאדזקי מסכימים איתי נראה לי.
ונעבור לחלק השני. לעניות דעתי הצנועה יש שתי אלוהויות. זאת שיצרנו וזאת שיצרה אותנו. הראשונה היא המשמשת אותנו בחיי היום יום, הסופר-אגו, הכלי לכוח ושליטה על הזולת, הישות הערטילאית שאליה כאני מאוד רוצה משהו אני פונה ומקווה שכן אכפת לה ממני שהיא דואגת לי ושאחרי מותי היא תספק לי עולם הבא נחמד ביותר. ומה אני יגיד? אני מאוד צריכה אותה, בלעדיה...
האלוהות השניה, שהיא החיים, הכוח היוצר וההורס, היקום הכל ביחד וכל דבר לחוד, כל אותם פרדוקסים כל האפשרויות והקומבינציות. כשאני נתקלת בא אני פונה לאבסורדיזם – יש בה משמעות אבל אני אף פעם לא יוכל להבין או לתפוס אותה. כי היא גדולה ממני, כי 5 החושים שיש לי וכל המדפים שבהם אני מסדרת את מה שקורה סביבי לא מספיקים לי .
ואני מניחה שגם אותה אפשר לכנות Abraxas למרות שהיא כוללת הרבה יותר מזה. טוב אז פעולת הניקיון לא עבדה, הראש עדיין מבולגן כי כושר הביטוי שלי די עלוב, וחלק גדול מהחשיבה אצלי עובדת על תמונות ותחושות. אבל טוב שיש לי חכמי עבר ללמוד מהם. הרמן הסה בהחלט סיפק לי מלים והגדרות רבות למה שהסתובב אצלי מאז ומתמיד בראש. מתה עליו! חבל שאני כבר לא יכולה לעשות לו ילד. אני יכולה לנסות, אבל זאת תהיה נקרופיליה ואני ילדה טובה...
ולסיכום:
"Abraxas speaketh that hallowed and accursed word which is life and death at the same time. Abraxas begetteth truth and lying, good and evil, light and darkness in the same word and in the same act. Wherefore is Abraxas terrible."
Therefore is Abraxas beautiful - אני הייתי מוסיפה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
