לוגיקה X הגיע אלי מאחד מסופרי המדע הבדיוני הטובים ביותר, אבל המאוד לא מוכר לצערי , הנרי קטנר.
הבנאדם יכל לכתוב בכל סגנון : הוא הצחיק אותי, הדאיג אותי וגרם לי לחשוב. הוא אומן בכל מטרגדיה לקומדיה.
אחד מסיפוריו הטובים ביותר הוא : Mimsy Were the Borogoves
הסיפור מספר על איש מפוזר מהעתיד, שמרוחק מאיתנו מיליון שנים בערך. והוא מתעסק להנאתו, בדבר שכבר פס זמנו, מכונת זמן.
כדי לא לעצבן את אשתו שלא רואה את עיסוקיו בעין יפה הוא מחליט לבדוק את המכונה ולשלוח בזמן ערמת זבל, או יותר נכון מספר צעצועים ישנים של בנו שכבר התבגר מזמן, שאשתו לא תרגיש בחסרונם.
אבל משהו במכונה מתפקשש והצעצועים לא חוזרים, עניינו של האיש במכונה כבר נעלם והוא חוזר לעיסוקיו הרגילים.
אבל מה עם הצעצועים? אז זהו שהם הגיעו אלינו. קופסא אחד הגיעה לחופי ארה"ב בשנות ה30-40 של המאה העשרים בערך. והילדון שמצא אותה התחיל לשחק. והוא הביא את הקופסא הביתה וגם אחותו הקטנה בת השנה בערך מצאה לה שם בובה מעניינת.
גם ההורים ראו את הצעצועים אבל הם לא נראו להם הגיונים, הם לא יכלו להבין מה מטרתם ומה ניתן לעשות איתם, אבל הילדים הבינו, אחרי זמן מה כמובן.
די צפוי שבעתיד בני האדם יהיו חכמים מאיתנו והם אכן כאלה, לא רק באינטילידנציה אלה גם בשיטות החינוך. הם מצאו דרך ללמד את ילדיהם בלי שאלו ירגישו שמחדירים אליהם מידע, לימוד דרך משחק.
והצעצועים התחילו לעשות את עבודתם.
ועכשיו אחרי כל ההקדמה הארוכה אני מגיעה לרעיון שכל כך עניין אותי. לוגיקה X.
הקטע הוא שיכול להיות היגיון שונה מאיתנו, הגיון שמשתמש בגיאומטריה כשאנחנו משתמשים באלגברה, היגיון שמסדר דברים לפי מידות אחרות. וזוהי לוגיקה X. אני מבינה שכל זה סיפור, אבל אני בהחלט מאמינה שלא הכול ניתן לראיה רק מהזווית שלנו, כמו גם העניין עם החייזרים, למה אנחנו חושבים שהם יהיו כמונו? למה שיהיו להם את חמשת החושים שלנו? דרך החשיבה וראיית העולם שלנו מוגבלות שלא במודע מאז ילדותנו, ברגע שכל חפץ ומצב מקבל ע"י הסביבה משמעות מוגדרת. דוגמא פשוטה היא אבן. ניתן להשתמש בה לבנייה ניתן להשתמש בה ככלי הרג וניתן לבצע עליה ניסויים. כל השימושים אפשריים, תלוי בנק' המבט. אבל לקחתי שימושים מוכרים ומזוהים שמוגבלים ע"י עצם הגדרתה כ"אבן" – חפץ דומם, לא חיי וכו' וכו'.
ההסבר שלי למען האמת די עלוב, מאוד מומלץ לקרוא את הסיפור.
מספר ציטוטים (פסיכולוג הילדים שההורים המודאגים הזמינו מסביר להם מעט מתעלומת הצעצועים)
"Your mind has been conditioned to Euclid," Holloway said. "So this thing bores us, and seems pointless. But a child knows nothing of Euclid. A different sort of geometry from ours wouldn't impress him as being illogical. He believes what he sees."
"Are you trying to tell me that this gadget's got a fourth-dimensional extension?" Paradine demanded. "Not visually, anyway," Holloway denied. "All I say is that our minds, conditioned to Euclid, can see nothing in this but an illogical tangle of wires. But a child especially a baby might see more. Not at first. It'd be a puzzle, of course; Only a child wouldn't be handicapped by too many preconceived ideas."
"Hardening of the thought-arteries," Jane interjected.
Paradine was not convinced. "Then a baby could work calculus better than Einstein? No, I don't mean that. I can see your point, more or less clearly. Only "
"Well, look. Let's suppose there are two kinds of geometry we'll limit it, for the sake of the example. Our kind, Euclidean, and another, which we'll call x. X hasn't much relationship to Euclid. It's based on different theorems. Two and two needn't equal four in it; they could equal y, or they might not even equal. A baby's mind is not yet conditioned, except by certain questionable factors of heredity and environment. Start the infant on Euclid "
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
