במובן מסוים לוגיקה X היא לוגיקה של מטורף.
מטורף הוא אדם שרואה, שומע, מרגיש משהו שאף אחד אחר לא. כלומר הבנת העולם שלו שונה לגמרי מזו שלנו, מצד שני טירוף מוגדר, כחוסר בשיטתיות, בסדר, בהיגיון. ובלוגיקה X הוא קיים פשוט אחר.
מצד שלישי, מה אנחנו יודעים על הטירוף? אנחנו לא יכולים להיכנס לגמרי לראשו, יתכן שהוא גאון, אבל בגלל הסביבה העויינת, וחוסר יכולת להתמודד איתה הוא כלוא בתוך עצמו. אבל גם בסיפור ככל שהילדים הושפעו יותר ויותר מלוגיקה זו היה להם יותר ויותר קשה להסתדר עם העולם שלנו, כמו אדם שיאלץ לחיות בחברת של חרקים, למרות שיש לו כישורים שלהם אין, הוא מצידו חסר את התכונות וההקשרים הדרושים כדי לשרוד בחברתם.
גם כל עניין הטירוף מאוד בעייתי. תמיד עניין אותי, מה יקרה אם לשני מטורפים תהיה בדיוק אותה הזיה, אותם קולות בראש?
אנחנו נהיה בבעיה רצינית, שכן אם יש שניים אז כבר אין טירוף, כי במקרה הזה יותר מאחד מספיק. אבל מהעבר האחר גם אנחנו לא מטורפים שכן גם אנחנו רבים מאחד. אז מה יש, מציאות דואלית? לא מסתדרת עם חוקי ההיגיון וסדר העולם שלנו, אז כדי לקבל אותה אתה צריך להפוך למטורף.
ובכלל בין מטורף ליוצר/נביא/מהפכן/הוגה יש גבול דק מאוד, ניתן להגיד שכל אותם דמויות יוצאות מגדר הרגיל הם פשוט מטורפים שהדביקו/שכנעו אותנו בשיגעון שלהם.
ואומנים וגאונים רבים מסיימים את חייהם במוסד סגור, כי שונות וחשיבה מפותחת כשהן משתלטות עליך , מרחיקות אותך מהשיגרה, שהיא בעצם המציאות, לא פחות מנניח פרנויה.
אז כנראה שלוגיקה X לא יכולה להתפתח ביחיד ובקפיצות שכן ככל שיטה, כדי שיכירו בקיומה היא זקוקה לתמיכה של רבים, וחבל שכך.
במידה מסויימת ניתן להגיד שאור הוא יצוג ללוגיקה האחרת, אנחנו אומרים שהוא חלקיק וגל בעת ובעונה אחת, אבל לא באמת יכולים לתפוס את זה כי בעולמנו כל דבר אמור להיות רק דבר אחד. אותו הסבר בגירסה מעט שונה:פעם הוא ככה ופעם הוא ככה, אבל יש כאן עוד פעם סתירת הגיון, שכן אין מקרים שונים ושינוי תכונות, פשוט את התכונות המסויימות ניתן לשייך רק למקרה אחד.
עוד דבר שנזכרתי בו, אצל טרי פרוטצ'ט ב"עולם הדיסק" גם כשמוות בה בצורתו האמיתית אל אנשים, הם לא יכלו לראות אותו כמו שהוא בגלל שזה לא הסתדר עם ההיגיון, לכן הם ראו אותו פשוט כמו בחור מאוד רזה וחיוור, בניגוד לילדים וחיות שאכן ראו בו שלד מהלך כמות שהוא, להם עדיין לא היו את המגבלות שמעניק הידע של בני האדם הבוגרים, הם שפטו רק ע"פ מראה עיניים.
לכן כמו בדוגמא הדימיונית המושאלת הזו, גם אם יהיה לפנינו ביטוי מובהק למוזר, פשוט לא נבחין בו או לחילופין נתאים אותו לנוחותנו.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
