אתמול ראיתי את "ארץ קשוחה". אומנם בתור עונש אני בקושי מחזיקה את עיני פתוחות, ומסתכנת בפציחה בנחירות מול עיניהם הנדהמות של הקולגות שלי, אבל הסרט שווה קורבן זעום זה מצידי.
סרט שחורג מעט מהנדושות הרגילה של הוליווד חביבתי. ודרך אגב, זה לא סרט להביא אליו את סבתא, משום מה שמנו לב להרבה סבתות בקהל(שהכיל כמות מטורפת של 12 אנשים בערך, כך שניתן להגיד שהסבתות היוו 50%), וחלק מהזמן הצטערנו על שאין ביכולתנו לראות את הבעות פניהם של הסבתות הנ"ל ברגעים הפיקנטים.
למרות שהסרט דווקא לא בנוי על דם, קטיעות אברים וסקס פרוע.. ובעצם אם לחשוב על הסדרות הסדיסטיות שסבתי שלי צופה בהן בהנאה...
החלק שהכי נגע במוחי הקודח, היה עניין הגורל. הרוצח שביסס את עצמו בעזרת הטלת מטבע, ואני מניחה שגם ראה את עצמו כשליח הגורל. חשבתי על הנושא כבר זמן מה, על הטלת אשם זו על הגורל.
בין שאתה במבחן אמריקאי עוצם עיניים ותוקע את העיפרון בתשובה אקראית. בין שאם שנאלצת לבחור בין חייהם של ילדיה, עוצמת עיניים עושה סיבוב, וזה שהאצבע לכיוונו זוכה בחיים. ובכלל החלטות רבות אנו עושים בעזרת שימוש במזל.
ולמה, לעזאזל?
למה החלטה שהתבססה על הכיוון שהאצבע סטתה בסיבוב טובה מהחלטה שהתבבסה על צבע שיער, או על תשובה שנשמעת יותר טוב?
אנחנו אומרים, מזל ,פור, גורל. ומה שבאמת מתכוונים אליו - יופי! יש שעיר לעזאזל חדש שניתן לטפול עליו את האחריות על מעשינו, שיקול פחדני שיעניק לנו אובייקטיביות.
מצד שני אם ללכת נגיד לכיוון הפיסיקה, אבא תמיד אמר שאם אני לא יודעת את התשובה בביטחון עדיף פשוט לנחש, כי תחושת בטן תמיד תטעה אותי. אז אולי להטלת המטבע כן יש משמעות כלשהי, ויש בה מעין "טוהר מהשפעה" של גורם אנושי?
ולנושא האחד באפריל. חג מעצבן ביותר.
אנשים משום מה באים אליך עם הבדיחות וה"תעלולים" המטומטמים ביותר שצצו בדעתה של בריה מזן ההומו -סאפיינס אי פעם ומצפים ממך להתפקע מצחוק ולהתרגש תוך שהם צועקים בהתלהבות "אחד באפריל"!
אני פשוט לא מבינה, זה מעין תרוץ? אחד באפריל היום אז מותר לי להיות דפוק?
אחותי לדוגמא, ביום רגיל דרגת הטמטום שלה נעה על קו מינימום סביר. היום בבוקר היא החליטה להפתיע את אחותה העייפה ונפוחת העיניים בתעלול מהנה.
זרקה עלי עכביש גדול מגומי ותקעה צרחה מחרישת אוזניים.
עם עכבישים אין לי בעיה, בין שהם מפלסטיק או עדיין בין החיים שישרצו איפה שבא להם.
אבל עם צרחות ב6:30 בבוקר, כן יש לי בעיות וגדולות מאוד.
אז תקעתי בה מבט של "אין סיכוי שיש לי גנים משותפים עם יצור בעל חוש הומור כה צולע שגורם לקאזימודו להיראות כמו ספורטאי מצטיין"
והלכתי בלי להוציא מילה. במבטה התמים ראיתי אכזבה תהומית, איך ייתכן שאחותה האהובה לא העריכה את הבדיחה השנונה?!
זה לא שאני לא הפגנתי כשרון בזמנים עברו.
בגיל 8 או 9 בערך, שיכנעתי ידיד לעשות איתי ביחד practical joke לאמא ביום גורלי זה. אין לי מושג איך שכנעתי בן לצייר עם תוש כתם "דם" של מחזור על תחתונים, אבל הוא היה אז מאוד מאוהב בי אז אכן הצלחתי.
והגיע הרגע הגורלי, ניגשתי לאמא(מנסה בכל כוחי שלא להתפקע מצחוק מרוב המקוריות והגאונות שהפגנתי) והודעתי לה שיש לי כתם חשוד על התחתון.
אם ציפיתי לתגובה של :"מזזזל טובב!!!! קיבלת מחזור!!!!!!" התאכזבתי קשות.
התגובה שזכיתי לה הייתה "Вот дура. Не из зада же кровь идет" בתרגום: "בנות לא מדממות מהתחת מטומטמת שכמוך"
ואכן ציירנו את הכתם בערך במרחק של 5 ס"מ מהמקום שבו הוא אמור להופיע.
הייתי צריכה לחפש אתמול ציטוטים על זהות יהודית וישראלית לבוסית, ואיכשהו הגעתי לאלו:
זהו יקיר שגב, סרן במילואים עם יד אחת. הלוואי שיהיו הרבה כמוהו. -
מני פאר
אם זו מדיניות הממשלה, אני לא מופתעת שאנשים משתמטים ממילואים.
[לנגנית צ'לו:] גברת, בין הרגליים יש לך כלי המסוגל להעניק תענוג לאלפים, ואת רק יושבת ומגרדת אותו.-
תומאס ביצ'ם
[לפני קבוצת נכים:] ועכשיו, בבקשה, שכל אחד מכם יקום ויציג את עצמו.-
גיב לואיס
אתה יכול להוביל סוס מת אל הנהר, אבל אתה לא יכול להכריח אותו לשתות.-
אלן למפורט
נאלצת להסכים.
הבעיה היא שלבתי הקברות יש דימוי קודר. הציבור מקשר אותם עם מוות.- הבישופ מווילס
אדם לא יכול להיות בשני מקומות, אלא אם כן הוא ציפור.- בויל ראש
יחי הציפורים הקוונטיות!
בכל מדינה שהקומוניסטים השתלטו עליה, הדבר הראשון שהם עשו היה לאסור קרבות תרנגולים.- ג'ון מונקס
הקומוניסטים האלו פשוט לא מעריכים בידור טוב לשמו!
אם לינקולן היה חי היום, הוא היה מתהפך בקברו.-
ג'ארלד פורד
ואכן, תושבי סן פרנסיסקו ששרדו אחרי רעידת האדמה מודים לאל הטוב שהשאירם בחיים. אך אלה שמתו, כמובן, יודעים שחייהם השתנו לבלי היכר.-
ברברה בוקסר
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
