סוף כל סוף יחסית השלמתי את המחווה שלי ל"אומן ומרגריטה".
וולאנד חי(טוב, לא בדיוק חי, נגיד קיים בפוליטיקלי קורקט) בצורתו הכמעט זהה לזו המוצגת כבר קרוב לחודש אוליי אפילו יותר,ותוקע בי מבטים מאשימים כל כך שנאלצתי להפוך את הציור בשלב כלשהו. מה הסיבה? פאגוט וביגימוט באו לי בהרבה זמן, יזע, דם ודמעות(טוב, האמת לא. אבל עם הרבה בהיות בקיר, ובבלוק הציור!). פשוט לא הייתי מסוגלת לצייר אותם וזהו. גם עכשיו הם לא 100% אבל לפחות משהו. הייתה לי איתם עצירות אומנותית כמו שאומרים.
סיימתי את הציור גאה ומאושרת. ואז...
בונא, חטפתי על הציור הזה כמו שלא חטפתי על ציור מימיי. לכולם היו טענות!
צד אחד של המתרס טען שזהו לא השטן. שהאישון המציץ מהתמונה נראה חלשלוש ואומלל, הוא הואשם בסנטר חלש(אף פעם לא הבנתי למה מאבחנים אישיות דווקא על סמך הסנטר, ואיך נראה סנטר חזק, חכם, שנון מעניין לדעת..), הקמטים מתברר מעידים על חולשות רבות גם, ובכלל הוא נמצא אשם באנושיות יתר.
צידו השני של המתרס, קיבל את וולנד ואפילו בחיבה יחסית, אבל סירב להכיר בפאגוט וביגימוט, והצהיר שהם עלובים במידה שלא תתואר.
אחותי לפחות רוחשת חיבה לחתול השמן והמרושע. מה עם פאגוט?? רק ממני הוא זוכה לתמיכה. זה מעט אירוני שדווקא את הדמות האהובה עליי, לא הצלחתי להעביר היטב.
אפילו התקבלו תלונות על הנקנקיה! טוב, האמת היא לא מוצלחת במיוחד ודומה יותר לשתיל סיליקון ורוד מלנקנקיה, הדברים האלו שביגימוט אוכל, ברר..
ואיפה Azazello? איפה הישות הג'נג'ית, המרושעת בעלת השן הבולטת שמתפקדת בתור רוצח שכיר ומפחידן יעיל ביותר זה אלפי שנים, ואשר בה בחרתי ל"אני" הישראבלוגי שלי ? איכשהו לא הצלחתי למצוא דרך לשלב אותה. וגם לא היה לי כוח או כישרון לציורה, אז הנה משהו שמצאתי ברשת:
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
