ישרא החליט שהוא לא מאפשר לי לפרסם תגובות.
הוא רואה בעין יפה כתיבה ארוכה ומאומצת מצידי, אבל כשהדבר מגיע ללחיצה על כפתור השלח הקסום אני מקבלת מסך לבן מוזר המכיל עירבוביה של מילים וכתב סודי כלשהו הנעלה מבינתי.
אבל אולי הבעיה רק אצלי, ככה שאם מישהו מקבל ממני הרבה תגובות המנוסחות בצורה דומה למדי, זהו פרי מאבקי העיקש בישרא.
ונחשו מה? הוא ניצח.

זהו Vladimir Kush.
נתקלתי בו כשנכנסתי לגלריה נחמדה בסוהו(זו גם התמונה שהייתה שם), וסריקה ממושכת של מבחר עבודותיו המדהימות(מאוד מאוד), גרמה לי לתהות - למה שמעתי עליו רק עכשיו? הוא בהחלט באותה ליגה עם מגריט ודאלי.
עוד מספר תמונות:



שום דבר לא מחזיר למציאות כמו גלריה.
מוזיאון זה מעין דבר ערטילאי ומרוחק שכזה, אני לא מצפה גם בחלומותי הפרועים להיות מוצגת במוזיאון.
אבל גלריה? משהו די מציאותי.
ולראות צייר שכזה בגלריה מחזיר אומן חובב שכמותי בין רגע לאפר ועפר.
גם גורם לי להצטער שלא נולדתי עם אבא מליונר. אומנם אבא-אמא-אבא חורג חסכו לי להשכלה, אבל רק מספיק להשכלה שתוכל לספק לי עבודה ריאלית כלשהי.. ללמוד אומנות או גרפיקה: נפלא, מהנה וכל תיאור חיובי אפשרי אחר. אבל משכורת? אחמ, אחמ.
אומנם יש אפשרות לעבוד בתור גרפיקאי באיזה מוסד או חברה, אבל זה לא כיף בכלל - מכתיבים לך כל קו וצבע וממילא אתה פשוט מעצב דפי פרסום ולוגואים.
אז אם כבר לעבוד בתור מדען חובב באיזו מעבדה. הבעיה הקטנטנה היא שצריך תואר שלישי, מה שאומר (בהנחה שאני כמובן יצליח וכו' וכו' ) שאני יהיה תקועה באיזו אונ' ל10 שנים לפחות. ואני לא אוהבת להיות תקועה במקומות.
אני רוצה להיות ציפור דרור או דג חופשי (כי באמת שאני לא מבינה במה ציפור טובה מדג..)
אהה , ואני גם רוצה משקפיים עם עדשות פולרואיד בסכום הגיוני ועם מסגרת פלסטיק. למה הם הפכו לזן נכחד?!
(כעת כמה שעות טובות לאחר כתיבת הפוסט, המשקפיים נקנו, ואני יכולה להצהיר בגאווה שמהיום אני אשת הזבוב )