נשארו לי 6 ימים ושעה לסבול.
לא שבתום פרק הזמן הזה אני יהפוך למיס סנשיין, אבל אני ימצא משהו חדש להתלונן עליו, וגיוון בד"כ נחמד.
עידן התיקיות נגמר!
והיום כבר כמעט כולם בממלכת התיקיות גילו מידע מטריף חושים זה. ומה התברר?
הם לא יכולים לחיות בלעדי!
ומביא לנושא ההתפלספות הראשון - מה הקטע עם אנשים וחוסר אנשים?
למה, כשבן אדם עוזב, עוזב לתמיד, או פשוט מת (וכן, זה נכלל באופציה הראשונה) פתאום מתחילים לראות בו סוג של תופעה שמיימית שנחתה ברגע של חסד אלוהי בעולמנו וכעת נוטשת אותו לא מוערכת ולא מנוצלת לעולמי עד (כל זה מלווה בזעקות שבר ואוקיינוסי דמעות). כלומר אם הייתי ממשיכה לעבוד שם עד סוף השירות, חלקם היו ממשיכים להתעלם מקיומי. וגם החלק שלא היה מתעלם מישותי הצנועה היה רואה בי אביזר שניתן לבצע בעזרתו משימות שונות במקרה הצורך (לטלפן ל2000 בתי ספר לדוגמא ולנסות למכור להם תוכנית חינוכית מסריחה).
כשהדבר מגיעה לאנשים שמחליטים להתפגר בלי שאלה שלא הספיקו עדיין להתפגר התכוננו לכך נפשית התופעה מרגיזה במיוחד.
וכאן מגיע רגע ההתגלות. כן, כן, אזרחים יקרים מהשורה. כדי שיאהבו אותכם, ולא סתם, אלא כמו שאוהבים את הנפש היקרה ביותר בעולם כולו, לא צריך ספרי עזרה עצמית, לא צריך ביטחון עצמי, כשרון, שכל או סתם ציצים גדולים. צריך פשוט להפוך לפגר. ועדיף בדרך נדושה כמה שיותר - להידרס, לחתוך ורידים או סתם, לגדל גידול גדול במיוחד במח קטן במיוחד.
מעניין מה מקור התופעה?
אם נתעלם מצביעות שגרתית ויצר דרמטי.
אני מניחה שההבנה שלא תוכל יותר לנצל את ז"ל בשום אופן ואף פעם, די מדכדכת. כלומר גם אם שנאת אותו, במידה והוא היה חי היית מוציא ממנו תועלת כלשהי לדוגמא.. טוב אין לי שום רעיון מיוחד כרגע, ניקח את הפשוט ביותר. היה יכול להיות לך מישהו לשנוא, או סתם לרכל עליו ברשעות על כוס קפה.
תמיד נחמד שיש אופציה, וכשמרת א' נלקחת מאיתנו אנו נותנים ביטוי מלא ליצר הזעם הבכי והפיוט.
נושא שני ומעט לא קשור.
למה אנשים מחרטטים על בלוגים ממוסחרים, ובלוגרים שעושים עליהם כסף?
מי לא עושה עליהם כסף?
ככה לפחות עושים עליך כסף אנשים שנחמד לקרוא.
לוואי ולי הייתה הזדמנות לעשות על מישהו או משהו כסף.
אה וגם נראה לי שמשום מה אנשים שקשרם אלי רופף כמו מטריית 10 שקל ברוח, בסערה או בכל מזג אויר השונה משרב, נעלבים מעומק נפשם על כך שאני לא מספקת להם שיחת נפש של כמה שעות המלאות בפירוט מלא של סיבת העזיבה, ובכלל לא מייללת להם על הגעגועים העזים אליהם שיתקפו אותי בקרוב. כנראה אני פשוט אשכנזיה קרת לב (רק לפני שבוע גילית שאני אשכנזיה, עד עכשיו חשבתי בתמימותי שיוצאי בריה"מ נכנסים בקטגוריה נפרדת, עכשיו הבדיחות כבר לא נשמעות מצחיקות כל כך 
).
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
