לפעמים אני תוהה מה בדיוק מניע אותי.
מה מניע אותי לעשות מעשים שכל כך מרגיזים אותי, שניה לאחר עשייתם.
שרשרת תגובות כימיות?
גורל?
אוקיי, נצא מנקודת הפתיחה שבאתי לעולם, אין שום צורך להיכנס למה שהיה לפני.
מן הסתם לי, כמו לכלל האדם יש קווי אופי שונים ומשונים. אז למה מבין מבחר די מגוון, במצבים מסויימים, או יותר נכון ברוב המצבים צד אחד משתלט ורומס את השאר, ובדרך כלל זהו כלל לא הצד שאני הימרתי עליו.
למה דברים מסויימים מעניינים אותי ואחרים לא?
וגם במקרה הזה, למה מעניינים אותי דווקא דברים חסרי תועלת?
למה אני לא מהמאושרים שמסוגלים לבלות לילות ללא שינה בעודם שקועים בהנאה בספר ביולוגיה או פיסיקה?
למה אני לא מטרופי הדעת שהאיר מזלם ואת אושרם הם מוצאים בחפירות ארכיאולוגיות, לינגוויסטיקה או עלילותיהם של עמים שנכחדו?
שכן נפלא בעיני כשאושרך ועניינך בחיים לא תלויים בגורם אנושי או נוחות אלא בתחום עניין, או חוקי הטבע.
למה לא ניתן לערוך סדר ברצונות ופעולות בהיסך הדעת?
למה אני זקוקה לכוח רצון, ומשמעת עצמית כדי לבצע פעולה פשוטה שמבחינה אובייקטיבית לא שונה מכל פעולה אחרת שבהקשר אליה אני נזקקת לרצון ולמשמעת רק כדי למנוע את ביצוע?
ולמה אני נזקקת לכל כך הרבה סימני שאלה ועדיין לא מצליחה להעביר למקלדת את כוונתי המדוייקת?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
