In spring of youth it was my lot
To haunt of the wide world a spot
The which I could not love the less
So lovely was the loneliness
Of a wild lake, with black rock bound,
And the tall pines that towered around.
But when the Night had thrown her pall
Upon the spot, as upon all,
And the mystic wind went by
Murmuring in melody
Thenah, then, I would awake
To the terror of the lone lake.
Yet that terror was not fright,
But a tremulous delight
A feeling not the jewelled mine
Could teach or bribe me to define
Nor Lovealthough the Love were thine.
Death was in that poisonous wave,
And in its gulf a fitting grave
For him who thence could solace bring
To his lone imagining
Whose solitary soul could make
An Eden of that dim lake.
הפואמה הנפלאה הזו של אדגר אלן פו מטיילת לה רבות בראשי לאחרונה.
במיוחד בלילות ירח מלא, בטיול לילי עם הכלב.
רק לאחרונה התחלתי לשים לב כמה הירח זוהר בלילה,
נוצרת מסביבו מין הילה מוזרה של אור,
כאילו הוא שכח לרגע שהוא רק מראה סדוקה של השמש
והפך למקור אור בפני עצמו.
אכן, אכן
מתפקד כמו פנס מעט מגודל בימים האחרונים..
מה הקשר בין האגם לירח?
ישנן אפשרויות רבות ומרובות, איזו מהם נכונה במקרה שלי?
אין לי מושג.
איכשהו השיר גרם לי לחשוב עליו שוב.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
