לפני זמן מה (כמספר שבועות) בחורון ממיודעי הטריים, לרגל ההיכרות המשמחת שלנו הודיעה לי באזהרה על כך שהוא נוהג לומר את האמת.
מן הסתם לא אמת מהשורה, שכן אנשים לא נוהגים להזהיר אותך על כך שהם לא שקרנים כרוניים, מצד שני הם גם לא מודיעים שהם כן שקרנים כרוניים, לכן להודעה שכזו יש רק משמעות אחת - הוא שייך לנבחרי האל שרואים את חובתם הראשונה במעלה, בעולם רחוק משלמות זה, בידועם של שלל דייריו על מגוון מגרעותיהם, בין שהם מעוניינים במידע שימושי זה ובין (במיוחד) שלא.
מיותר לציין שההזהרה נאמרה בערבוב של גאווה ועצב, כיאה לנביא מדרגה ראשונה. וניתן לנחש שהנימה העצובה היא תוצאה של חוסר הערכה נקלה מצד הסובבים אותו למתת שמיים זו.
נעזוב בחורון זה ומכאוביו ונעבור להגיגים ברומו של עולם.
מילוראד פאביץ' כותב ב"מילון הכוזרי" על כך שהפעלים שייכים לאל והתארים ושמות העצם לאדם. כעת אם אני אעקם מחשבה זו מעט לצורה הרצויה לי:
פעלים מסמלים לרוב (ורק ברוב הזה אני מתעסקת) פעולות/מעשים.
והאל מסמל בדרך כלל אמת נחשקת ורחוקה מהישג ידינו.
אם נשלב את אלה ניתן להגיע למסקנה שפעולות/מעשים הם אמת.
ואכן, רק הם אוניברסלים - אולי ביטוי ממשפחת"%#$&!" מקבל צלילים שונים בשפות שונות (כאשר היפים והמורכבים ביותר מתקבלים ברוסית ויוונית) ויש אנשים שיפרשו אותו באופנים שונים, בהתאם להכרתם את החלק העיקרי בשפתם, אבל מפגש בין רגלו של שונאינו לאיזור רגיש ואהוב בגופנו הענוג נפרש באופן דומה למדי, ללא הקשר לדיעות פוליטיות מנטליות וכו'.
מילים לא יכולות להיות אמת, שכן מעצם הגדרתן הן סינון, עיוות, התאמה של המציאות. מילים הן אסימפטוטות שרק ששואפות לאחד מהניגודים שכן שקר מוחלט הן גם לא יכולות להיות.
ואחת התופעות המוזרות בעיני היא שנשארנו, למרות פיתוח שפתנו במשך עשרות אלפי שנים, עם זוג זה בלבד. בין שחור ולבן יש אפור, צהוב, סגול וכך הלאה, אבל אם אתה לא אומר את האמת הרוב יניח שאתה משקר.
ובקפיצה לחיקה החמים של פיסקת הפתיחה,
אמירת "אמת" זו היא אך ורק חוסר ידע או עצלנות בברירת מילים, אין כאן הגנה על שום ערך אוניברסלי או ניתוח הכרחי של מצב מסוים, אלא עלבונות שיגרתיים.
אני כלל לא שופטת את הגישה עצמה אלא רק את השם שמסגלים לה, אדם יכול להגיד: "אני אומר מה שאני חושב/רוצה" בצורה מכובדת, במקום להיתפש בצביעות בערכים מופשטים למיניהם.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
