טוב, הפוסט הנוכחי היה אמור להיות מוקדש לרשימה נוספת ולמעשה הוא כבר היה מוקדש לרשימה נוספת, והכיל קישורים רבים וטובים ופריטים רבים וטובים לא פחות, אבל אז קיבלתי הודעה על כך שהאינטרנט איבד הכרתו זמנית.
דבר לא כל כך נורא כשלעצמו, אז פשוט נחכה מספר שניות והכל יהיה בסדר... אז לא. המחשב שלי הוא הוא לא איזה פושטק, הו לא, הוא מחשב של עקרונות, והוא עושה הכל עד הסוף. ואם האינטרנט לא חש בטוב אז הוא לא יתעצל ויסגור על דעת עצמו את כל החלונות.
מה שאומר שהפוסט, שלא עשה כל רע בחייו הקצרים, עבר לתהום הנשייה.
אבל אל דאגה, אין צורך לפצוח בזעקות שבר (כמו גם לציין, שמעשה שכזה כלל לא עלה על דעתכם שכן גורל הרשימה לא מעניין גם את קצה השערה על הפלח השמאלי של ישבנכם הענוג), במקרים שכאלו אני נוקטת בגישת ה"ראש בקיר - פתרון מזהיר", והרשימה תפסיק לשבוק חיים ברגע שאני יוכל שוב להביט ביוטיוב בלי לשקוע ביגון כבד.
לבינתיים חושקת נפשי להתמקד במקרה שהתרחש מספר ימים לפני עזיבתי. במהלך אחת משיחות פרידה, שהתקיימו לעיתים קרובות באותה תקופה רחוקה, הצעתי לאחת ממכרותיי היותר חביבות בפזיזות תמונה. והיא הסכימה בהתלהבות (כי לא יסרב הישראלי לדבר חינם).
שאלתי:
- במה רצונה?
-רצונה בסוריאליזם ודברים פסיכודליים.
עד כאן הכל טוב ונפלא, גם אני אוהבת סוריאליזם ודברים פסיכודליים.
אולם אלו הם רעיונות המשתנים מאדם לאדם, לכן המשכתי בבירור:
-מה לדוגמא?
-משולשים וכאלה...
כאן מעט נלחצתי שכן לא היה זכור לי שום קשר של חיבה ביני לבין דברים עם שלוש פינות.
אבל קיבלתי חופש פעולה, והלכתי לביתי עם לב כבד.
הציור הכי קרוב לסור' שהיה ברשותי כבר הועבר לרשות הפוטרית והייתי מעוניינת שהוא גם ישאר בבעלותה המוצדקת, לכן הברירה היחידה שהייתה לי - חידוש מאגרים.
צריך, אז צריך. לקחתי קנבס, עירבבתי צבעים, וניגשתי לעבודה.
השראה לא הייתה לי (ואני טיפוס של השראה) אז התחלתי להטיח צבעים באקראיות. פעולה סתמית זו הביאה לתוצאה כל כך מעוררת פלצות שמייד יוצרה מעט השראת חירום, והתמונה הבאה קמה לתחייה:
להגיד שהתמונה מעלה ניחוחות של מאסטרפיס - שקר בוטה ביותר (למעשה לומר שתמונה זו מעלה ניחוחות כלשהם מלבד השילוב הקטלני בין אבק לאקריליק יבש, יהיה שקר בוטה), אבל הצילום לא רק שלא עשה לה צדק אלא גם מחץ את שאריות כבודה. אולם אני יואיל בטובי לאחוז במצלמה ולחזור על פעולת הצילום המייגעת רק עוד שבועות מספר ככל הנראה...
בכל אופן, עם הסיום, רצתי מהר להראות למאמאן, וכיוון שמאמאן לא פרצה בצלילי הקאה התחלתי לחוש מאוד טוב עם עצמי.
בערב גם הלכתי להראות לדודה.
ודודה העניקה לתמונה פירוש חדש ומפתיעה, היא ראתה בתמונה את ההגירה הקרבה של משפחתי, כאשר אנו ארבעת המטריות הנישאות ברוח למקום לא ידוע, לחוף הנמצא אי שם מבעד לערפל ולגשם.
אני מתעבת פירושים לתמונות (במיוחד כאשר הם ניתנים שלא על ידי האומן עצמו) אולם הפעם הפירוש התאים לי כמו גרב ישנה לכף רגל מיובלת.
מייד בהיתי בתמונה בעיניים אחרות ורצתי לי מהר לצבוע את המטרייה הרחוקה, שייחסתי לאחותי (כדי לא להיות חרא של אחות גדולה), דבר שהתחרטתי עליו מאוחר יותר, שכן הבנתי שהמטרייה הקטנה והמופרדת היא אני, והציור היה יותר מוצלח לפני השינוי.
תמיד ידעתי שמצב הרוח מאוד משפיע על הקנבס, לכן אני תמיד משתדלת לצייר בהלך רוח חיובי.
גם מקומות וחוויות מאוד משפיעות, הייתה לי תקופה בה גם צבעתי קופסאות תכשיטים, והן תמיד שיקפו באופן ברור מאוד את המקום בו הייתי יום לפני (המוצלחת ביותר הייתה הקופסה המדברית, שצויירה אחרי ביקור בתמנע). אולם הפעם התת מודע פעל באופן ישיר מאוד, שכן לא היה שום תכנון לא לפני ולא במהלך, ציור חופשי במלוא מובן המילה.
התמונה לא התאימה לצפיותיה של אותה חברה כמו שהבנתי אותם, לכן ניתנה לה תמונה אחרת, עם לפרקון ומקטרת שהיתה בעלת אופי מאוד שמח שהתאים לא' זו, בעלת הגישה החיובית לחיים.
ואילו המטריות באו איתי לקנדה וכעת נשענות בלא מעט חשיבות עצמית, לחלוטין לא מוצדקת, על שולחן הכתיבה (וגורמות לי לכתוב בשלוש בלילה פוסט).
פתחתי גלרייה וירטואלית חדשה!
אפשר (אפילו כדאי) לבקר אותי כאן:
http://www.artonlinehome.com/jsp/browseArtistArt.jsp?username=AleksisR&userId=117
התמונות הן אותן תמונות כמו בקודמת, המכחולים לא הכי פעילים בתקופה האחרונה...
ולמעשה הסיבה לכך שגלרייה זו נפתחה היא שהותקפתי (כמו עוד מספר מאות אלפי חובבנים ברשת) על ידי מיילים רבים ומעצבנים על כך שלא ישרדו בלי עבודותיי באתר חדש זה (לאחר שהמייל שלי הושג בנבזות מהאתר האחר), אז אמרתי מי אני, אוכלת עפר ואפר שפלה שכמותי, שיאמלל את בניהם של אדם ובנותיהן של חווה? ונרשמתי.
מיותר לציין שהמתקפה החזיתית לא הפחיתה מתאוצתה.
גם שלחתי בקשה לתצוגה בגלריה של האוניברסיטה (היות וכרגע מוצגים שם סטים אקראיים של שורשי עצים, צפיותי לתשובה חיובית גבוהות).
מה נחמד יהיה אם מישהו יבקר בתערוכה ויאמר: " הו עזאזלו, לאחר שעיניי חזו בנפלאות כישרונך, מצפוני לא יניח לי לעצום את עיניי הטרוטות אם אניח לך להמשיך להירקב באונ' נידחת זו, הרשי לי לקנות לך טירה בסקוטלנד, צבעי שמן ושלל דברים אחרים הנחוצים לנפשו העדינה של אמן, ועל אדמתה של אלביון תצרי לך בשקט ושלווה, ואני ימכור את תמונותיך ב0% עמלה. לסיפוק צרכייך הבסיסיים אני יספק לך זכר בריטי מסוקס ומלנכולי ותחיי לך באושר ועושר"
אוח, פנטזיות... השפעתן מזיקה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
