לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Searching for pure, old fashioned, nonsense


רגעי עירות יחסית בנמנום תמידי


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2008    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2008

הסטריאוטיפ הנודד


בהלך המחשבות הנוכחי בעיקר אשם "העוזר" של ברנרד מלמוד.

אצל מלמוד דמויות היהודים בדרך כלל חוזרות על עצמן, אלו הם אנשים קשי יום, טובי לב אבל לא נטולי עליבות מסוימת ותכונות או מראה מעורר גיחוך לעיתים קרובות.

לאחר מכן חשבתי על הרושם שיוצרים עלינו סופרים יהודיים מפורסמים אחרים.

שלום עליכם – אותו סיפור בערך. גם דמויות סימפטיות, אבל יש בהן פעמים רבות משהו דוחה, או גלמוני במקרה הטוב דמויות שדי מתקשות פעמים רבות להגן על עצמם בחברת לא יהודים.

אפילו אם ניקח את אח של מוטל, דמות חיובית, שיכולה לעמוד על שלה, בעלת מגרעות לא  "יהודיות". הוא מאוזן על ידי אשתו, "יידיש מאמא" לעתיד.

אצל זינגר אין צורך לחפור יותר מידי. לא נראה לי שיש עוד סופר שאוהב כמוהו דחייה, חולניות, סבל. אם קיים המושג אומנות מנוונת, אז זינגר הוא בהחלט האידיאל של הספרות המנוונת.

סול בלו? ללא ספק.

 

למה כל אותם סופרים יוצרים רושם כל כך דומה?

אם אני מסתכלת על האנשים סביבי, אני לא יכולה למצוא אפילו אדם אחד שייצג את הרושם הזה, אותה תערובת מוזרה של חביבות, שפלות, נמיכות רוח.

אני גם לא חושבת שהעניין הוא היהודי הגלותי. הסבים והסבתות שלי חיו את רוב חייהם מעבר לים, אבל אין בהם שום דבר שיעורר גיחוך או זלזול. אולי עוסקים כאן ביהודי האירופאי, האמריקאי של תחילת המאה?

 

לא שהדמויות האלה לא חביבות עלי, אני מאוד מחבבת את יצירותיהם של שולם עליכם ומלמוד. מלמוד יוצר דמויות אמיתיות ונוגעות ללב. יש לו את היכולת של צ'כוב להפוך אנשים אפרוריים למעניינים. אבל מעט מוזר לי שכולם מייצגות דגם אופי דומה.

 

בכל אדם יש משהו מגוחך, יתכן שהסופרים היהודיים בניגוד לקולגות פשוט לא מסתירים כלום. אז שוב בעיה, נטייה לחפש את הרע, הלא נעים, הגרוטסקי – שאיפה זו, נראה לי, בהחלט מאפיינת אותנו במידה רבה.

 

האם יש אמת בדבריו של חוליו חורניטו, האם העם היהודי מטבעו נועד לסבול, וכשלונות ופגעים חביבים עליו מהצלחה?

 

אנוכי תקועה בפסיחה על שני הסעיפים.

נכתב על ידי , 29/6/2008 12:50   בקטגוריות ימים עברו  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מיפלץ, אוטופיה ומרובי רגליים


בעולם יש מגוון מכובד ביותר של מקצועות חסרי ערך.

יועצים, מחשבי סטטיסטיקה. אפילו נציגי תמיכה טכנית - ותאמרו לי את שמו של האיש שקיבל תמורה כלשהי לזמן שבזבז על הנציג הלז ואני יאמר לכם.. יאמר.. משהו מאוד חכם בכל אופן.

 

אבל מה?

בהייה בחלל, בקיר או בכל דבר מרתק אחר לא נחשבת למשלח יד מכובד.

ואני הייתי יכולה להצטיין בכך!

גם תבונתי ונפשי זועקות בכאב על כך שאיני יכולה לנמנם למחייתי.

והרי במקצוע זה הייתי רק מיטיבה עם האנושות:

אדם העוסק בנמנום משאיר יותר אוכל לילדים הרעבים באפריקה.

אדם העוסק בנמנום לא פוגע בשלוות נפשו של איש (אלא אם כן הוא מנמנם בעוד נניח, זה האחרון עוסק בעבודה פיזית לידו)

אדם העוסק בנמנום לא יכול באותו הזמן לעסוק בטרוריזם ושלל שורפי זמן אחרים.

אדם העוסק בנמנום, הוא, הוא עמוד התווך של החברה, ושלא ישלו אתכם.

 

והעדרם של מקצועות אלו, זוהי הסיבה העיקרית לכך שהעולם שלנו נראה כפי שהוא נראה היום,

כאן טמון הפינצ'ר שמרחיק אותנו מאוטופיה.


למה, למה כל מבקרי הגלריה מתעניינים במיפלץ ולא במגדלי השעונים?!

אומנם אני חושדת בכך שהמפלץ יותר מכל ציור אחר משקף את אופיי האמיתי, אבל עדיין..

גם לא מתעניינים בבתים מרובי הרגליים.

 

בני תמותה שפלים שכמותם!

נכתב על ידי , 26/6/2008 17:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בת: 16




13,774
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAzazello אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Azazello ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)