אז... כמעט חודש לא עידכנתי.

חודש לחוץ ביותר... המון מבחנים, בחנים, עבודות, טיולים, יציאות, שיעורים (כן כן..).....

עוד שבועיים חופש. מקווה שיהיה חופש נחמד (לא כמו שנה שעברה.)

איתו3> הכל בסדר.. אנחנו כבר.. 28 ימים ביחדD: (חחחח זה נשמע ממש קצת...)

מכירים את ההרגשה הזאת.. שאתם מרגישים ממש ממש מוזר סתם ככה?

יצאתי לטיול של יומיים מתנועת נוער (לא משנה איזה) ופשוט הרגשתי.. מוזר.

לא הבנתי איפה אני נמצאת.. כאילו הבנתי.. אבל לא הבנתי..

וחוץ מזה שהיה חם ושחכתי להביא כובע, גם לא הבאתי כסף. ככה שיצא שלכולם היו ארטיקים וקולה ונסטי וזה..

ורק אני שתיתי כל היום מים חמימים מהג'ריקנים

גם בכיתה הכל מוזר... פתאום לא מרגישה שייכת. לידי לא יושב אף אחד, אני בודדה בשיעורים, והחברות הכי טובות שלי נמצאות בכיתה אחרת (גם הוא3>). אז אני מקווה שרכזת השכבה שלי תעביר אותי כיתה.. אחרי כמה פעמים שביקשתי ממנה והיא לא התייחסה אליי.

פתאום חושבים, איך זה שלילד הזה יש כל כך הרבה חברים, ציונים טובים, כל המורים אוהבים אותו, הוא מוכשר, מנגן גם בגיטרה, בתופים ובפסנתר, וגם רוכב על סקייטבורד, ויש לו הורים כאלה נחמדים שמסכימים לו לעשות מה שהוא רוצה....

למה לי לא?

מה כבר ביקשתי? ציון גבוה יותר ב10 או 15 נקודות לתעודה?

שלא יימאס לי מדברים אחרי כמה שבועות?

הורים שלא יגידו לי בכל שישי "תחזרי עד 1 הבייתה.."  או "לא!"?

מורים שלא יצרחו עליי כל שיעור למה לא עשיתי שיעורים ויעיפו אותי מהכיתה, לעומת זה שיושבת מלפניי וגם לא עשתה והיא רק מקבלת נזיפה או מה-שלא-יהיה בתיק של המורה (ואחרי זה זה לא עובר לשום מקום..כן?)

אבל לי יזמינו הורים, יעבירו לתיק אישי, במקרה גרוע ישעו או יוציאו אותי מפעילויות של הכיתה....

למה?

אוף.

לפחות יש לי אותו3>

שתהיה לכם שבת מעלפת.

אני נוסעת לת"א לאכול כנפיים. (סוף סוף ההורים מסכימים משהו..)

להית'.