מסעותיה של תמר בארץ הקודש.

הרגשתי שנורה קטנה נדלקה בי שוב, והתחלתי להיזכר בכמה דברים שמתו בראשי מוקדם יותר. הבנתי שזה עניין פסיכולוגי, ובכל זאת, לא ידעתי איך לשלוט בו. ההרגשה היתה מדהימה. אני והאישה שחורת השיער נצא מפה. הרגשתי את זה וידעתי את זה. פעם בחצי שעה, או לפחות מה שנראה לי כמו חצי שעה, חשבתי על כוס מים והצצתי לבדוק אם היא שם. אולי היא בדיוק עוברת את התהליך שאני עברתי לפני...יום. זה הרגיש לי כאילו זה היה לפני שנים, ואני כבר מלומד ומנוסה. אבל עבר רק יום..

תיארתי לעצמי שמיקה יותר לא תודיע לי כשיעבור יום, ואף הנחתי שלא אזכה עוד לראות את פרצופה. באופן חולני ופאתטי זה איכזב אותי, ולא ידעתי למה. היא פוגעת י, הורסת אותי, וכל מבוקשי זה לראות אותה שוב.

לפתע שמעתי רכשים ולחשושים מבעד לקיר. חשבתי מיד כמה צמא אני, וכשתפסתי את היד שיצאה, ראיתי בצד השני את פני הנערה שחורת השיער ספוגות מדמעות. אני לא בכיתי, זה קטע כזה של נשים, לבכות.

"ניסוי?" היא שאלה, ואני נזכרתי ששאלתי את זה גם, יום לפני. אך כשאני שאלתי, הייתי לבדי, ההד שלי ענה לי. לה יש אותי.

"אנחנו נצא מכאן, אני מבטיח!" היא הביטה לעברי, וניכר בפניה שגילה היה צעיר בהרבה ממני. הייתי בספק אם עברה את ה-21.

"קוראים לי דנה." אמרה, וחייכה חיוך מעוות ומאולץ. ניכר בפניה שכאב לה והיתה עצובה.

למה הגעת לרחוב?"

"ברחתי מהבית, ההורים שלי תמיד העדיפו את אחותי על פני.."

"זה נורא!" אמרתי, והיא חייכה.

"אתה חמוד.." הוסיפה.

הידיים לחצו ושחררנו אותן, החלונות נסגרו, ומיד שנינו חשבנו על כוס מים. הדלתות נפתחו שוב, וישבנו ודיברנו על הכל. השידה שלי היתה מלאה בכוסות מים מלאות, והידיים כבר הפסיקו להביא כוסות מים באותו הרגע שחשבנו עליהן.

"אולי כדאי שנפסיק לדבר עכשיו, הם ישימו לב.." אמרה דנה. אישרתי את דבריה ונופפתי לשלום. הראש שלי התמלא מחדש בכל הדברים שהתרסקו ומתו בראשי, והרגשתי שלם שוב. מיד כשהתיישבתי על מיטה הבהיל אותי קולה של מיקה, שלא היתה על המסך עוד. היא עמדה לידי. יכולתי להרגיש את חום גופה ואת נשימותיה.

"סיימת לדבר עם החברה החדשה שלך?" שאלה, ואני הסמקתי. הרגשתי אשם. על מה אשם? על זה שאני לא רוצה להיות חלק בניסוי החולני שלה?

"אני...אני מצטער.." אמרתי בלי לחשוב. מיקה רכנה לעברי, עכשיו הרגשתי את חום גופה ונשימותיה מכים בי חזק אפילו יותר. היא נגעה עם ידיה בידיי, וכרכה את זרועותיה מסביב לצווארי. היא התקדמה עוד, ונשקה לי בפה, שפתיה היו רכות ומתוקות.  היא דחפה אותי אל עבר המיטה וזרקה אותי עליה, עוד מנשקת אותי. היא הורידה את ידייה ממני ועשתה משהו שלא ראיתי. לפתע היא קמה במכה אחת, ואני ניסיתי לקום אחריה, אך ידיי היו קשורות באזיקים למיטה. היא צחקה את צחוקה המסתלסל "נראה אותך עכשיו. אנחנו נדאג להאכיל אותה ולרחוץ אותך, אתה תדאג לא להתחכם." היא אמרה, והוסיפה "ובקשר לחברה שלך, היא ראתה את כל מה שקרה עכשיו עד החלק בו נעלתי אותך באזיקים. והיא עוד חשבה שאתה משהו מיוחד!" היא המשיכה לצחוק. לדקה ראיתי שחור בעיניי, וכשחזרתי לראות-היא נעלמה.