מסעותיה של תמר בארץ הקודש.
"If you want to shoot, shoot. Don't talk." |
| 3/2008
הופתעתי לרעה.
מתחילים לוותר על העקרונות הקטנים, ומסיימים בלוותר על הדבר הכי חשוב בחיים.
זה מוזר, איך שזה נגמר, כל הסיפור הזה, כל כך רע. כמו בטלנובלות.
לא, בעצם אם זאת תהיה טלנובלה היא תחזור, והכל יהיה טוב ויפה.
אבל אחרי טעות חמורה כזאת? אני לא מאמינה. (ואני חייבת להפסיק להתערב בדברים שלא קשורים אליי.)
זה מה שקורה בשיעורי של"ח בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה:
אם באמת תתעמקו, יש שם כמה דברים ממש שנונים.
וזה יותר מגניב במציאות!
הבלוג בסכנת סגירה.
אני מוצאת את עצמי תוהה מדי יום ביומו אם יש טעם.
ניתן לו הזדמנות אחרונה.
תמר.
| |
פתאום שמתי לב כמה שהזמן עובר מהר.
ואני לא רוצה מורה להוראה מתקנת.
לא כי יש לי משהו נגד הוראה מתקנת, אלא כי אין לי זמן לדחוף הוראה מתקנת.
תמר.
אם תשאלו אותי, היו צריכים לעשות 34 שעות ביממה.
| |
לא בא לי לחיות יותר.
ולא כי רע לי, ממש לא רע לי.
וזה לא לעניין של לעשות צומי או לגרום לכולם לרחם עליי.
פשוט משעמם לי. אין לי למה לצפות, למה לקוות, למה לחכות.
השלמתי כבר ממזמן שאין לי שום סיכוי להיות איתו, ושאני סתם חולמת, ואני יודעת שהגיע הזמן לרדת מזה, אבל אני פשוט לא יכולה. אני סובלת, ולא רוצה שזה ימשיך יותר, ולא מבינה למה "להתאהב" נחשב דבר כזה טוב, כשהוא כזה פוגע.
גם הסטטיסטיקות שלי צונחות לרצפה, ורבותי, אני לא מאשימה אתכם. אפילו אני כבר לא נכנסת לכאן.
באמת שאני לא בן אדם פסימי, גם אם לפעמים נראה שכן, ואני גם ספונטנית.
אבל אני פשוט לא יודעת מה לעשות מכאן. משעמם לי כל כך שרק מחשבה של עוד שנים כאלו עד, אני מניחה, לפחות גיל 60, וזה עושה לי חשק למות.
תמר.
| |
|  כינוי:
בת: 33 תמונה
מצב רוח כרגע:  |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
