לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מאיפה באתי ולאן אני הולכת




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

10/2021

I'm not that bad


יש זמנים שאני די בטוחה שהכתיבה היא האיוב הכי גדול שלי. כמו אקס מיתולוגי שחוזרים אליו כל פעם שנשבר קצת הלב, שמשעמם, כשנגדשת הסיאה. כל זמן שאין לאן לפנות ולא יודעים מה לעשות. חוזרים למוכר, לאהוב, ובעיקר למיותר. כי למה זה טוב? אין פה התקדמות ואין פה שינוי ויש פה התבחבשות עמוקה בידוע ובברור מאליו. אין פידבק, אין צד שני, אני מול עצמי ועצמי מול אני וזה כבר קורה אצלי בראש ממילא. אחר כך יש את התחושה המזויפת הזו שעשית משהו, שהתמודדת עם עצמך, שחשפת, גילית, עיבדת. לא סתם הסתבכת במבוך שבראש שלך, אלא פרסת אותו על הדף ועכשיו מה בעצם? 

אבל כמו החזרה לאקס (שאין לי), מיד אחר כך יש תחושת הקלה. משהו נרגע, זה סם כזה. משהו יצא מתוכי ועכשיו אני קצת פחות כבדה, קצת פחות מוטרדת. אבל זו חוויה שיש בה מימד אשלייתי כי אני לא נבנית מזה, אני מרוקנת, נושמת, וחוזר חלילה. רק לפרוק, רק לפרוק. יש בזה קסם, אבל אני לא מתמלא. אי אפשר למלא את עצמי בעצמי, גם אם זה כתוב כאן לפני.

במקום ללכת ולעשות משהו ממשי, שינוי אמיתי, לקום ולפעול בעולם הזה, אני יושבת כאן וכותבת. במקום לדבר, לבקש, להגיד, לדרוש, לסלוח, לכעוס, להסכים, במקום כל אלו, אני הולכת לדון עם עצמי במחשבות שלי. מין עולם שמקיים את עצמו. בועה כזו. העולם ממשיך להתקיים ואני לצידו, מדלגת, בורחת ממכשולים. נופלת וקמה. וכותבת.

הלכתי לשטוף כלים. זה ממשי.

נכתב על ידי , 18/10/2021 00:19  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מתי נתנשק


תהיו רגע איתי בבקשה, תהיו כנים שניה, תהיו פה עכשיו.

נכון שהמציאות עדיפה?

(אני לא מאמינה בזה. תשכנעו אותי. אין לי דבר מבלעדיה).

נכתב על ידי , 15/10/2021 00:01  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא קורה לי הרבה


אבל אני ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש כועסת. ממש כועסת ועצבנית ומתוסכלת. באופן לא אופייני, לא על עצמי, על מישהו אחר.

ממש אבל. ומחר יום עמוס וארוך עם מלא דברים שנדחסו אליו ובא לי להקיא ולא בא לי ללכת לישון כדי שלא יגיע אבל אז אני נזכרת שהוא יבוא גם אם לא אשן והבחירה שלי היא להתמודד מולו עם שמונה שעות שינה או עם שלוש. האמת, לא יודעת כבר מה אני מעדיפה.

אני רק יודעת שעכשיו אני סופר-מגה-דופר עצבנית. בעצם כן גם על עצמי (כמובן, למי היה ספק בכלל?). 

למה לא אמרתי לה קודם? למה לא מענתי את זה? למה לא כתבתי לנחמי מייל? למה לא הייתי כנה לגבי הרגשות שלי קודם? למה לא התעקשתי? למה הגעתי למצב הזה?

בכל מקרה, מחר יעבור גם הוא, לטוב ולרע. ואני אשב פה עוד 24 שעות בעזרת ה', ואתמודד עם מה שהיה. אבל זה יעבור. זה יעבור. זה יעבור. יש גם ימים כאלה, הם עוברים, הם עוברים. 

ארבעה טיפולים ברצף פור גאד סייק! ובאמצע יש לי עוד מלא דברים לכתוב!

למה אמרתי לאסתי להגיע אוף. למה לא אמרתי לה: חמודה שלי, בעיה שלך, מרד נעורים שלך, אין לי כח להתמודד עם זה כפרה.

טוב לא אמרתי כי זה פאקינג התפקיד שלי להתמודד איתה, אבל כרגע אין לי כח להתמודד עם אף אחד. 

כמה תחושות כעס, וואי. איפה זה היה עד עכשיו? 

להיות מחר שוב מכילה ונחמדה ומבינה ומקבלת שיט נו.

אני טובה בזה אבל עכשיו אין לי כח.

מקווה שמחר יהיה לי כח.

מקווה.

מקווה.

זה יעבור, זה יעבור.

לטוב ולרע.

 

תודה.

 

נכתב על ידי , 13/10/2021 00:34  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

מין: נקבה




2,473

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לJustMe4Ever אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על JustMe4Ever ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)