אז ככה, לא קל.
לא קל לי בכלל.
את האמת? אפילו די קשה.
כל הלבד הזה לא עושה לי טוב. יותר מדי זמן לבד.
אני צריך מישהי, ולא מסיבות מיניות.
אני צריך מישהי, שתדע לדבר, לשאול, לספר, לאהוב, לחבק, ללטף, לעשות לי מסאז', שתעריך אותי ואת המעשים שלי, שתהיה שם בשבילי בכל פעם שאזדקק לה.
למה כולם יכולים ורק אני לא?
איך זה תמיד קורה שאני דואג שכל כך הרבה אנשים יהיו מאושרים, ורק אני... בזבל. על הקרשים.
למה אני כותב את זה כאן? תכלס. כי תמיד כיף שאנשים יודעים מה אתה מרגיש. חלקם מדברים איתך אח"כ ועושים טוב.
חלקם לא. לגיטימי.
אין לי מוזה כבר שבועיים או יותר, בא לי לרצוח מישהו.
יש כל כך הרבה מה לכתוב ואין מילים.
פרוכט,
שראה את מרינה מקסימיליאן בלומין ואמר לידה "למרינה השניה יש תחת יותר יפה..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
