חלמתי עליך שוב הלילה.
הגעת רחוק, אתה והמשפחה והחברה, כולכם צמחתם יפה,
ועדיין היית צריך אותי, בדמות מעיל מרופט שהלבשת אותה בו.
והייתי צרת עין.
או שאתה לוקח אותי או שאתה לוקח אותה בלעדיי, למה שתהנו מהמעיל שלי, מרופט ככל שיהיה?
גבר, מה הוא יודע?
לפזר רעל על הפצעים שפצע בעצמו ולנסות להטביע אותי כדיי לטשטש את הכאב.
חלמתי עליך שוב הלילה, אחרי 4 שעות שיחת בנות על שבינו לבינה, בהן בער לי להציף באהבה בשקט. אחת הבנות כאן קיבלה מחזור והתפתלה מכאבים. השכבתי אותה על הבטן והצמדתי לה מגבת חמה, ליטפתי אותה בתנועות ארוכות ואיטיות, דיברתי בשקט. כל כך נעם לי לטפל בה, בלי ציניות ובלי חומות. אני רוצה להיות רעיה, אני רוצה להיות אמא. יש בי כל כך הרבה להעניק.
זה הזכיר לי את איציק, "כמו שאתה- תשכב", אמרתי לו, והוא התכרבל בזרועותיי וליטפתי אותו. הוא נאנק כמו שהייתי נאנקת אני במקומו, כשהידיים שלי עברו על כולו, שקע לתוכי בלי דאגות. קינאתי בו כל כך, שהוא יכול לסמוך עליי ולנוח ולהתענג מהמגע שלי. אני לא יכולה ככה להתכרבל בידי אף אחד. זה כל כך חשוף, כל כך פגיע. לא יכולה לתת כל כך הרבה שליטה למישהו שילטף אותי כדיי לרצות אותי וללכת.
הוא גמר, פשוט ככה, מליטופים, משלווה. זה היה כל כך יפה.
חלמתי עליך הלילה וכעסתי על הרעל, קינאתי על השקט שיש לך ואין לי (או כך נדמה לפחות).
בשמירה קראתי ספר בעגה נמוכה אבל עם רעיונות נכונים על הדרך הנכונה להפטר מהרגל מגונה. אני גאה בעצמי, אני אמיצה מאוד. אני אפטר מכל ההרגלים הרעים.
ואחרון, התאהבתי בגור כלבים שמסתובב כאן. לא קרה לי מעולם קודם לכן, למרות שאני אוהבת חיות. שקלתי ברצינות לאמץ אותו, אבל גם אם להתעלם מזה שהוא שייך למישהו כאן, זו התעללות לכלוא אותו ב12 מר במרכז תל אביב, כשכאן הוא המלך של הרי יהודה.
כינוי:
parcel
בבלוג זה
בכל הבלוגים
