עניין מחודש

הבל פי מעלה אותך באוב

זכרון של נשיקות עדינות מהרגיל, בלחי, על השפתיים

אתה נהנה ממני

"איזה כיף לבוא לפה"

אני בית קיץ.

הבית שלי הוא בית קיץ, לא מעט אנשים, חברים, מגיעים לנפוש.

זו תעודת הצטיינות מבחינתי, לשמוע מכולם כמה הבית קורן אנרגיה חיובית. ממלא אותי גאווה ונחת.

חלמתי הלילה שאנחנו שוב שם, ושוב, אני משכנעת את עצמי כמה טוב לי ולך שוב, אין סיי בעניין הזה. ואז חולף על פניי בחור אחד שלמד איתי בתיכון והרגשתי כבר בכתה י', שהייתי מתחתנת איתו. לא כמו שהוא בגיל תיכון, אחרי שיבשיל, אבל הוא קורץ מאותו חומר שאני מחפשת וכל כך נדיר למצוא. הבנתי את המסר, חלום, לא נתקעת בעבר יותר ולא מפזרת אנרגיה. 

רווקה וטוב לה- מנסה לדמיין את עצמי עכשיו מכירה מישהו לעל אמת, מנסה לדמיין את עצמי בגרמניה חיה בדירה עם הגבר שלי, והוא לא תופס צורה. אני לכאורה אמורה לשאוף אליו בכל רגע בעת הזו, כשהייתי צעירה יותר כבר ראיתי את עצמי מתחתנת בגיל 24. אבל החזיונות מבוששים לבוא. טוב לי כל כך ככה, לא צריכה משהו אחר. פשוט שיבוא בעצמו כשמתאים, לא בגלל צמא שלי.

כבר כתבתי פוסט מהספסל הזה, בשעה הזו, בציפייה לאוטובוס הבייתה ממסיבה באותו בית. צחוקים, איך שהחיים זזים.

בגיל 14 כשנתפסתי עם היקי, אבא אמר לי שגבר שמכבד את האשה שלו לא משאיר עליה סימנים.

הנוכחי משאיר עליי סימנים.

אבל ההיקי הוא מביך קצת וזהו, זה הכאב שנשאר לאחר מעשה שמסמן אותי.

אני מעבירה יד על הצוואר, הלסת ובית החזה, והם מגיבים לי בתחושה עמומה של לחץ ישן.

זה נעים לי, נעים מאוד.

תזכורת שהולכת איתי, 

לרגעים בהם התשוקה שלו אליי השתלטה עליו והתשוקה שלו להנאה שלי השתלטה עליו עוד יותר.

כמו ילד בחנות ממתקים הוא מגלה שנעים לו לעשות לי נעים, פיזית אבל גם מאוד נפשית. הוא מפתח נינוחות ואינטימיות ואני מתפנקת בזהירות.

יש עוד שניים והם על קצוות סקאלה בין מניפולטיביות, עורמה ואינטיליגנציה רגשית.

כמה מטען רגשי יושב לי על האחד ככה אני אני מוקסמת מהשני, ככה אני מפחדת פחד מוות משניהם ככה אני יודעת שאני חזקה מזה.

יש פה תיקון, יש פה תיקון עולם.

אני מרגישה כמו דמות משיחית, הולכת אל האור ועמי אחריי.