 כינוי:
Me, Myself and My Second Personality בת: 33 ICQ: 191448020  תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
| 11/2009
סקס בעיר הקטנה...
ובכן, עדיין לא. אבל נשמע ככותרת טובה, נכנסתי לפה אתמול בלילה ונדהמתי לגלות שפעם אחרונה שנכנסתי לפה הייתי ילדה בת 17 שלמדה (אם אפשר היה לקרוא לזה ככה) בכתה י"א. איזה מהר הזמן טס, עוד חודשיים וחצי אני כבר אהיה בת 19 ונכון לאתמול ב-17.12.09 אני אהפוך רשמית לרכוש צה"ל, לצערי הרב עוד לא ידוע לי אם אני משובצת לאנשהו או לא. אני מרגישה שיש לי הרבה מה להוסיף על על נסיבות חיי שהשתנו והאמת שדי מדכא אותי לחשוב על הדברים שהתרחשו ועל חלק בחיי שהלך ולא ישוב, כל תקופת בית הספר והנלווה לזה. כפי שדי הובן מההקדמה, סיימתי את לימודי בתיכון. אבל עוד לפני זה: בתחילת י"ב, אחרי שסבא שלי שב מביקור אצל אחיו החולה בארה"ב התגלה אצלו סרטן, אם אני לא טועה זה בסביבות אוקטובר- נובמבר, במהלך כל הטיפולים והניתוח המסובך שלו, של הסרת הקיבה ולאחריו נשארתי אופטימית והייתי בטוחה שהכל יהיה בסדר איתו ושהוא יצליח לנצח את המחלה הזו, עד כמה שזה לא אופייני לי להיות אופטימית, בנושא הזה באמת שהייתי, בבוקר של ה-5 באפריל התקשרו אלינו ואמרו שמצבו החמיר ושצריך להגיע דחוף לבית החולים, משהגענו לבית החולים התברר שהוא נפטר לפני מספר שעות ושפשוט לא רצו להודיע את זה בטלפון, מהניתוח שלאחר המוות התברר כי הוא מת מכשל נשימתי שלא היה לא קשר לניתוח אלא פשוט נגרם כתוצמאה מתשומת לב הצוות הרפואי במחלקה הכירורגית, אפילו הרופא שניתח אותו היה בהלם, אמא שלי עד עכשיו בהלם, כל פעם שהיא נזכרת בו או מדברת עליו היא פורצת בדמעות. אני מרגישה שבאופן כלשהו המוות שלו די הרס את המשפחה שלנו שהתבססה בעיקר עליו ובאמת שהחוסר שלו ממש מורגש. קצת פחות מחודש אחרי שהוא נפטר אני ודודה שלי עברנו לחיות עם סבתא שלי, היות והיא לא מסוגלת להחזיק בדירה לבד, ואמא השכירה את הדירה שלנו, עד עכשיו קשה לי להתרגל למצב, אני ממש מתגעגעת לבית שלי ובאמת שאני לא מסוגלת לחתרגל לרעיון של לחיות עם סבתא שלי, סבתא שלי היא בן אדם מאד קשה שלא מסוגל להתפשר ורק רוצה שדברים יעשו בדרך שלה, לפני שבוע היא נסעה לחודשיים וכשהיא תחזור אני כבר אהיה חיילת צה"ל, אבל בכל זאת אני מתה לחזור לדירה של אמא שלי, שהיא הבית מבחינתי, מי יודע אולי עוד יצא לי לחיות בה בעתיד הפחות או יותר קרוב. כפי שכבר ציינתי סיימתי את לימודי בתיכון וכעת פניי מועדות לצבא, היה לנו טקס סיום קורע ונסענו אחריו לכנרת, היה ממש כיף והלוואי והיו יותר חוויות כאלה, ה"נשף" היה נחמד אבל לא נהניתי יותר מדי, עבדתי קצת בקיץ, אבל זה לא הביא לי יותר מדי תועלת היות והוצאתי את כל הכסף ואף יותר, ברובו על ספרים. שריטה קשה שלי. אני מחכה בקוצר רוח להתגייס כי ממש אין לי מה לעשות אם עצמי עכשיו, חלק ניכר מהזמן שלי אני מבלה בלחשוב על מה שעושה בן אדם אחר שאני בטוחה שלא חושב עליי, אני אוהבת אותו יותר מכל אדם אחר שאהבתי בחיים (רומנטית) אבל זה כאילו חלק חשוך כזה בחיי, היות ואני מנסה להתעלם ממנו והוא בטח לא יודע עליו, נשמע כמו דבריה של ילדה בת 12, בזמן האחרון יצא לי להכיר מישהו שנראה כמו אחד שמסוגל לרפא את המצב שלי, אבל נראה לי שאני סתם משלה את עצמי, יום שישי מישהו שאל אותי אם אני יודעת מה זה לאהוב מישהו ולשנוא אותו יחד, העציב אותי שהתשובה שלי על השאלה הזו היא שפעם ידעתי ואילו היום אני אוהבת גם את מה ששנאתי בו ובגלל זה אני אפילו לא רוצה לנסות להתגבר עליו, כי אפילו שאנחנו ממש כלום אחד בשביל השני, אני אוהבת אותו ולא מוכנה לוותר על האהבה העקומה הזו שלי, כנראה שאני מזוכיסטית, אני מניחה שלא מאוחר מדי לגלות על עצמך דברים חדשים, אני מקווה למצוא פתרון למצב הביש הזה בזמן הקרוב.... אני מרגישה סוג של הקלה מעורבת בעצב כי אמנם פתחתי את הלב אבל זה הזכיר לי דברים קשים, מאחלת לכולם רגשות וחויות חיוביות ולילה טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
