אם מתים,עדיף למות מצחוק

כל מבט, כל בהייה,

רק שואבים אותך עמוק יותר,

עד שלא תוכלי לצאת.

את במערבולת, ללא שליטה על הכיוון.

השאלה היא לאן תגיעי.

אולי רק תמשיכי להסחף עם הזרם.

שום דבר כבר לא אמיתי,

העיניים סתם נמצאות שם,

לא היה עם מה למלא את החללים בגולגולת,אז הן שם.

והידיים,סתם מתנודדות לצידי הגוף,ללא כל תועלת.

הרגליים לוקחות אותך למקום כנראה טוב יותר.

הרוח סוטרת על פניך והשער מתבדר,

הפה .. גורם רק לצרות, וכשהוא מתעקל לחיוך

את נצבעת באינספור צבעי מכחול,

שנועדו לחפות על הגוון האפור והשגרתי-עד-אימה שלך.

את לא כלום.

תמיד היית,וכך תשארי.

 

אני נמצאת על סחרחרה,ולא יכולה לרדת ממנה.

 

לא קרה שום דבר מיוחד. אולי מזג האוויר הקודר של הבוקר השפיע עלי בצורה כזו.