אם מתים,עדיף למות מצחוק

היום יום השואה.

הכל קודר ועצוב וזו השנה הראשונה שהבנתי שאני לא מבינה כלום.

אני בוכה..

ומתביישת. פשוט מהכל.

סליחה.

שיר בעפרון בקרון חתום/דן פרגיס

כאן במשלוח הזה

אני חוה

עם הבל בני

אם תראו את בני הגדול

קין בן אדם

תגידו לו שאני

יהי זכרם ברוך.

..Truth be told I've tried my best
But somewhere along the way
I got caught up in all there was to offer
And the cost was so much more than I could bear

Though I've tried, I've fallen
I have sunk so low
I have messed up
Better I should know
So don't come round here
And tell me I told you so..

ריקני משהו .

EMPTINESS.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=405346

טוב שהם נזכרו באמת.

כל מבט, כל בהייה,

רק שואבים אותך עמוק יותר,

עד שלא תוכלי לצאת.

את במערבולת, ללא שליטה על הכיוון.

השאלה היא לאן תגיעי.

אולי רק תמשיכי להסחף עם הזרם.

שום דבר כבר לא אמיתי,

העיניים סתם נמצאות שם,

לא היה עם מה למלא את החללים בגולגולת,אז הן שם.

והידיים,סתם מתנודדות לצידי הגוף,ללא כל תועלת.

הרגליים לוקחות אותך למקום כנראה טוב יותר.

הרוח סוטרת על פניך והשער מתבדר,

הפה .. גורם רק לצרות, וכשהוא מתעקל לחיוך

את נצבעת באינספור צבעי מכחול,

שנועדו לחפות על הגוון האפור והשגרתי-עד-אימה שלך.

את לא כלום.

תמיד היית,וכך תשארי.

 

אני נמצאת על סחרחרה,ולא יכולה לרדת ממנה.

 

לא קרה שום דבר מיוחד. אולי מזג האוויר הקודר של הבוקר השפיע עלי בצורה כזו.