איפה נוער הנרות, שואלים כולם. הוא התגייס, השתחרר, טס להודו, פתח בקריירה. הוא גדל בדמותכם ובצלמכם,
בדיוק כמו שחינכתם אותו. הוא הפך ציני כמוכם, הוא צוחק מאותן בדיחות.
הוא מבין שגם הזיכרון הזה הפך כלי לניגוח פוליטי. אבל אם תצליחו לתפוס אותו ברגע נדיר של כנות ורצינות,
הוא יספר לכם על הפצע הפתוח, על האכזבה, על אובדן התמימות. ועל הגעגוע. (מתוך כתבה מוואי נט על היעלמותם של נוער הנרות)
גם אני הייתי חלק מאותם ילדי הנרות שפקדו את כיכר רבין לאחר הרצח ,אותם הילדים ששקעו באבל וביקשו אלפי פעמים סליחה והרגישו כי המדינה מתמוטטת והאדמה קורסת תחת רגליהם...
אמנם הייתי קטן מאוד אבל למרות זאת הרגשתי גם אני חלק מהאסון הגדול והייתי מאוד פעיל בנעשה...
תליתי תקוות ברבין כי לא יהיו מלחמות יותר והוא באמת יעשה את השלום המיוחל...
הרביעי לנובמבר 1995 תאריך שעיצב את דמותי עד היום כבן אדם שכואב לו על מה שקרה למדינת ישראל, על מה שעשינו איתה ,איך אנחנו מפספסים את כל המטרה שלשמה נוסדה המדינה ואיך גם אנחנו רומסים בדרך אנשים אחרים ולא מוכנים להקשיב לשונים ולאחרים...
נוער הנרות לא השתנה ,נוער הנרות נשאר נוער הנרות ,אנשים מאוכזבים וכואבים שמרגישים החמצה נוראית של הזדמנות שיכלה לשנות לטוב או לרע את המציאות הנוכחית..
נוער מאוכזב מאותם הפוליטקאים ואנשים בכלל שמנצלים את התאריך הזה לתעמולות שונות ולהשמצות של השמאל והימין ...
התאריך הזה רק מזכיר לנו שלמעשה אדם נרצח לחינם ולמרות שהייתה הרגשה של איחוד בעם פתאום שום דבר לא השתנה...
ישנם אנשים שממשיכים להשמיץ את רבין,להשמיץ את ראשי הממשלה וגם לעשות כל מיני פולסא דה נורה,לנהוג באלימות כלפי השונים ובכלל ממשיכים לפסול את הדיעות והאמונות של האחרים.
ישנה ההרגשה ששום דבר לא השתנה ולמעשה לא למדנו כלום! ממה שקרה... אין סובלנות וקבלת דעות השונים,
הייאוש מהמדינה עדיין נמצא בתוכנו, מהשחיטות ,מהאלימות הגואה,מההרגשה שהמנהיגים שלנו נטשו אותנו ולמעשה משחקים איתנו וחיים על חשבוננו,מכל הדברים הקטנים והגדולים שכנראה לא ישתנו לעולם...
או לפחות אפשר לקוות שיהיה נס ופתאום יהיה מהפך בעם שכולם יוכלו לקבל אחד את השני והמנהיגים יהיו ישרים וטהורים ובאמת ירצו לשרת את העם ואת המדינה...
מצאתי תמונה שלי מהכיכר..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
