rising from the ashes

אני הופכת את כל העולם לפניי,

אין פה יותר עיניין של חשיבה או דיכאונות.

כעת אני מניחה את הכל בצד,

כעת אני רואה את עצמי.

העוס'ית שמחה איתי ובשבילי,

לראות פתאום אדם בוגר,

אדם עם עיניים חצי מאושרות,

וקו מתחת לאף שפתאום מתעקם.

אני מבטיחה שבועת שקר

שלא כדאי לבטוח בי,

והכל כי אני יודעת...

שאין דבר כזה נצח.

נצח

הוא עבור אלו שעדיין לא התעוררו,

עבור אלו,התמימים שיאמינו לכל מילה.

בין אם אמר זאת החבר,המורה,או ההורה.

האמת הנקייה ממילים מצויה בשקט,

כעת אני מבינה למה הוא הפחיד אותי,

כי עד כה חייתי חיי שקר,

חיים בזויים ולא אמיתייים,

האמנתי שבה שרציתי.

נו אז מה אם העבר שלי היה כפי שהיה,

והעתיד עדיין לא ברור,

ההווה שלי עדיין מעורפל...

אין הבדל בינהם.

העבר הוא הווה של העתיד,

ונהפוכו,

ואני,חיה בתוך שלושתם.

עולמות מקבילים!

אין פה דברי חוכמה,

בדיוק כמו שאין אותם מפיהם של מורים,

ובדיוק כפי שההומלס מת"א יכול להימצות החז"ל הבא.

אני-חכמה בטיפשותי,טיפשה בחוכמתי.

אני שמחה בכאבה,

כואבת בשימחתי.

לאלו שמכירים אותי זה ישמע התיאור הכי נכון,

לאלו שלא...אסופה של מילים מצמררות באוזניים.

זה תוכן מעיק.

אין פה שירים,

אין עומק,

יש רק מילים מצוירות.

לא כולם יבינו,

בעצם הרבה לא יבינו,

בעצם אולי גם איש.

ואולי אפילו לא אני.

אבל הנשמה מתחננת בפניי שאמשיך.

אני ממשיכה.

איני עוצרת.

אין לי מה להביט לאחור

אני משאירה הכל שם.

אני עכשיו לפני הכל.