rising from the ashes
|
 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2009
כי קורה לפעמים שהשקט חודר עמוק מידי מהצפוי...
פתאום השירים מתנקשים בנשמתי,
כאילו מחפשת את הסיבה לדמעותיי,
כאילו לא רוצה לעצור את זרימתן.
צורך עז להביע את עצמי
ואין ממש למי לכאוב את כאביי.
אין עם מי לחלוק את הסודות הגדולים
אין כתף לבכות עליה.
אין על מי לסמוך.
"כל העולם במה"
מאוהבת(עדיין)-באהבת נעוריי,באחד והיחיד שהיה שם בשבילי תמיד.
נאהבת(שנים)-ע"י נער שטוטניק,פושטק שתמיד חיפש דרך להיות בשבילי אך לא נתתי לו דרכים להיות שם.
מתאהבת(לצערי)-בנער שנתן המון בשבילי,אך הרגע האמת עזב אותי...
ועכשיו אני לבד.
האנשים שמסביבי צובעים את השחור ,
אך השחור לעולם לא נעלם.
הוא תמיד שם.
והחברים?
לא שם כשצריך...
מבטיחים שאיכפת להם,
מבטיחים שיהיו שם,
מבטיחים...
אבל בתכלס:
אני אוכלת לבד,
אני ישנה לבד,
אני נושמת לבד,
אני בוכה לבד.
וגם כשהכל מסביבי מלא
בצבעים ואנשים,
אני לבד.
ואת מה שיש לי לומר איש אינו שומע.
את מה שיש לי להראות איש אינו רואה.
יותר קל לומר שאני אשמה בכך שרע לי.
שאני נותנת לדרוך עליי.
שאני לא לומדת מטעויות ולא יודעת מתי להיות
אמיתית ומתי צבועה.
שאני צריכה לפתח אדישות לאנשים שמסביבי כדי לשרוד.
וזה נראה לי כ"כ עגום.
להעמיד פנים-כדי לשרוד.
אני רוצה חיים רגילים,
חיים נכונים,
ללא שקרים,לפחות לא כאלו.
ללא פגיעות,
לפחות לא מהאנשים האלו.
ללא דמעות,
לפחות לא בגללם...
והפחד שלי שאני אשאר לבד
תופס מקום והופך למציאות.
מציאות-
שהבאתי על עצמי.
למה?
כי הכי פשוט להאמין לשקרים שהנשמה אומרת....
למה?
כי אין כח ולא רצון להילחם בהטפות מוסר והעדר....
למה?
כי אין לי צבא מאחוריי שיעמוד לצידי ויחזיק במקרה של פגיעה בי...
לכן,
אני לא נלחמת,
לכן,
אני מקבלת זאת על עצמי,
לכן,
אני אהיה שם תמיד,
ולכן,
איש לא יהיה שם לעולם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
