rising from the ashes

הללויה,הללויה,הללויה...

אני חושבת שלמחשבות בחיי אבד הטעם המתוק.

ישנו הריח האפל,הוא שמושך אותי עוד עוד להסניף

את כל אותם הזיכרונות וההברים בחיי.

למשהו אני מתמכרת לשם המשחק,

אך המשחק עצמו כבר לא מדבר אליי.

לכן אני פונה אל השינויים,

מחפשת עוד קצת ריגושים.

סביבי הכל רדום,

כמו הים למשל,שאינו סוער ומקפיץ גלים,

וכמו הר הגעש שאינו גועש ,

עומד לו במקומו שאנן ורגוע.

כך פתאום נראים חיי,

חסרי כל טעם,

חסרי צבע.

חיי שחור לבן,

איש עומד מדבר אליי פנטומימאית,

ואני מנסה לדבר אליו,

אך קולי נדם.