rising from the ashes
|
 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2009
הוא אבא,אני מזדיינת,עבר-הווה-עתיד לא ידוע.
מה שהיה לעולם לא יחזור,
מה שקורה פה משנה לחלוטין.
הכפור משתלט על ראות עיניי
ושפתיי רועדות מלהרגיש את מצפונך.
אין לי כוונה ללכת,
יש לי כוונה להמשיך לתת יד.
אין שום הצדקה לשקרים,
אבל הלב שלך מפצה על הכל.
הוא-זה מי שאתה.
אתה-זה רק תלבושת מגוכחת.
חריקת הלב נשמעת כמבול כאב
רגע של מתיקות הופכת לתהילה
והרוע נכנס לתמונה.
ילדות מנפצת את מעט התמימות.
וזאת הסיבה שאני אהיה פה,
זאת הסיבה שאני מוכנה לסלוח
ולראות אותך סובל,
לבכות ולהמשיך לאהוב...
אחליף גשמים הדמעות קפואות,
אתן מדמי להיות זאת שיודעת,
לא אנוס גם אם נפש תידום
מזיעת אפך ועבודת כפיים-שלך.
יקרה אשר יקרה,
אני פה.
בין אם תלטף גור כלבים
ובין עם תרצח ננסים.
שום דבר לא משנה...
(הוא אבא,אני מזדיינת,
המלכה הפכה לשפחה,
אך זה רק סיוט קל
ורגעי מעידה.
עד מהרה
המלכה שוב על סוסה
והילד מתרגש....)
שוב דמעות נפלו מעיניי,
ליבי נחרך ונשמתי נעתרה.
שוב הרגשתי את רעד גופי
זרמים נוטפים על עורי הצעיר.
תקופה של שמחה ללא רגע של שבירה
באין זמן לחשיבה החיים יפים,
אנשים חדשים צובעים בצבעים חמים ואוהבים,
או אולי אשליה שתתפורר.
אני אחיה אותה עד אז...
ואילו דמעות בית ראשון:
היו שוות בשביל לראות עולם...
ריח החופש,
שעות התהילה,
אין גבול לשטויות,
והכל מרגש.
מזמן לא כתבתי,
לא מצאתי את המילים
או את ההרגשות הנחוצות,
עדיין לא מצאתי,
אבל אחרי אתמול קצת התרגשתי...
בוקר טוב אנשי חיל,
שבת שלום וברוכה לכל קורא
ואולי גם אלו שלא...
בוקר טוב ומקסים...
כמו ששלי היום:)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
