 כינוי:
dona lola בת: 18 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2009
מילה ועוד מילה...
אני מביטה במסך
כמנסה להבין את
אותה דרך חשיבה,
אך פתאום זאת נערה שונה.
לא אחרת,פשוט השתנתה.
נערה שלא מחפשת ליצור,
אחת שפוחדת לפחוד.
היא מחפשת שקידה ושלווה,
מקום לתת לרגשות לפרוץ
כפי שהן עירומות.
מילים מכל סוגם,ללא חריזה,ללא קישוטים.
אבל המילים הכי אמיתיות,
פתאום מתעקשות להיצמד בתוך הגוף החצי חי,
חצי קבור,כמאין שכבת הגנה ממשית.
הכל נראה כערבוב צבעים,
מתחילים בורוד,הוא מתמזג עם התכלת,
מתהפך לכחול ולבסוף שחור ...
תחושת אימה בדבר הסם,
חרדה מתוקה שאומרת לך לעזוב,
ובו זמנית יורדת על בירכיה בתחנונים להישאר לצידה.
שוחה בתוך בריכה עם כמות אפסית של סובבים
ופירניות שמתקרבות ללטף,
וחתולים שבאים לתקוף.
פגיעות שזכורות וחרוטות,
הן בעיניי,הן על גופי.
נשמתי מבקשת להתרחק,
פוסעת אל העתיד,
אך לא עוזבת את יד העבר.
דמעות,שכבר נראות כחלק מסדר היום,
דם שנשפך כהיה למי ברזים.
ואני שוחה בין שני הנוזלים,
בחיפוש אחר האי שבו אוכל למצוא
את אהבתי ואנשיי.
או ליתר דיוק,
למצא את אלו,
שידעו לתת כתף לבכות עליה,
ידעו להיות אלו שיחבקו בשתיקה את ליבי
כשהוא כאוב,
ייבשו את דמעותייי מטאפורית,
ויצפו לזהה ממני.
יחכו לשיחה וישלחו הודעה,
ותמיד יאמרו תודה בתוספת מילה מתוקה.
אבל היום הם רחוקים,
כל אותם אנשים...
חוצץ פלדה עומד ביני לבין רגשותיי,
חוצץ עומד בינהם ובינהם.
אני צועקת לאלו ששומעים,
תעשו שינוי...
תעזרו לטשטש את כל הזיכרונות,
להימנע מתחושות נוספות.
ואם אני אוהבת לעשן,
לחמם,לפורר,לגלגל,לעשן,
לא הוא ולא המוח הרציונלי שלי לא יגידו
לי שסמים זה רע.
זאת התחושה שלי,
הדרך שלי להרגיש חיובי,
להעלות חיוך מכלום,
אפילו מדמעת חנק,
לעומת מצב סטטי,
שבו אני שוברה ומעבירה שעות
במיטה,כי נמאס לי לצפות...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
